בבית המשפט העליון
רע"א 6493/21
לפני: כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט א' שטיין
המבקש: שמואל לגזיאל
נ ג ד
המשיבה: אר אס דיזיין בע"מ
המשיבות הפורמליות: 1. Gandy Digital NV
2. Gandy Digital Ltd.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) שניתן ביום 13.7.2021 ברע"א 13632-05-21 [פורסם בנבו].
בשם המבקש: עו"ד יצחק לב
בשם המשיבה: עו"ד עמית מור; עו"ד עומר גיא
פסק-דין
השופט א' שטיין:
הבקשה
1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת א' כהן, ס"נ) אשר ניתן ביום 13.7.2021 ברע"א 13632-05-21 (להלן: פסק הדין קמא) [פורסם בנבו], בגדרו נדונה כערעור ונדחתה בקשת-רשות-ערעור של המבקש על החלטת בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת ה' פלד) אשר ניתנה ביום 26.3.2021 בת"א 35957-06-20 (להלן: ההחלטה בהליך העיקרי וההליך העיקרי, בהתאמה) [פורסם בנבו]. ההחלטה בהליך העיקרי קבעה כי אין מקום לעכב הליכים בעניינו של המבקש, מנהלה של המשיבה הפורמלית 1 – וזאת, חרף קיומה של תניית שיפוט ייחודית אשר קובעת, לפי לשונה, כי רק בתי משפט בבלגיה יהיו מוסמכים לדון בתובענות כדוגמת זאת שנפתחה בהליך העיקרי, ולמרות עיכוב ההליכים שאושר בעניינן של המשיבות הפורמליות 1 ו-2, החברה הבלגית, Gandy Digital NV (להלן: החברה הבלגית), והחברה הקנדית Gandy Digital Ltd. (להלן: היצרן). שתי החברות הזרות הללו תיקראנה יחדיו: חברות גנדי.
הרקע לבקשה וההליכים הקודמים
2. כאמור, המבקש הוא מנהלה של החברה הבלגית. כחלק מתפקיד זה, המבקש אחראי על הפצתן ומכירתן של מכונות הדפוס של חברות גנדי בישראל ועל מתן שירותים לרוכשי המכונות הללו בישראל. המבקש הוא אזרח ישראלי ובלגי המתגורר דרך קבע בבלגיה. החברה הבלגית מתמחה בטכנולוגיות דפוס דיגיטלי. במסגרת עיסוקיה, היא מוכרת מכונות דפוס אשר מיוצרות על ידי היצרן.
3. ביום 8.2.2019 התקשרה החברה הבלגית, באמצעות המבקש, בהסכם שענינו שדרוג מכונת דפוס שבבעלות המשיבה (להלן: ההסכם והמכונה, בהתאמה). הסכם זה, המתועד על גבי חשבונית, חתום על ידי המבקש ועל ידי מנהלה של המשיבה, ובו מופיעה תניית שיפוט ייחודית הקובעת כך:
“Governing Law and Jurisdiction. The laws of Belgium shall govern this Invoice and this T&C. […] All disputes in connection with this invoice or any subsequent sale of or provision of service by GD [Gandy Digital – A.S.] to Customer shall be subject to the exclusive jurisdiction of the competent court of Antwerp, Belgium, unless GD decides to act in another competent jurisdiction based on the domicile, business premises or location of assets of the costumer in summary proceedings to prevent customer taking such acts to the detriment of GD's rights.”(ראו: סעיף 6 להסכם, נספח ב' לבקשת רשות הערעור; ההדגשה הוספה – א.ש.).
4. ביום 15.6.2021 הגישה המשיבה לבית משפט השלום תל אביב-יפו תביעה נגד המבקש ונגד חברות גנדי, בה הועלו שלל טענות חוזיות ונזיקיות שמקורן בהסכם, בנסיבות שאפפו את חתימתו ובשירות שניתן מכוחו. בין היתר טענה המשיבה כי תהליך שדרוגה של המכונה החל באיחור ניכר בהשוואה למועד שהוסכם על ידי הצדדים, וכי המכונה סבלה מתקלות חוזרות ונשנות. ביחס למבקש נטען כי זה הציג כלפי המשיבה מצגי שווא שונים, ביודעין, כדי להביאה להתקשר עם החברה הבלגית. עוד טענה המשיבה כי היא הסתמכה על מצגיו של המבקש לאור היכרותה האישית עמו, שמקורה בעסקאות קודמות שעשתה עם החברה הבלגית, באמצעותו. כל אלו הסבו למשיבה – לטענתה – נזקים רבים, המסתכמים לדבריה בסך כולל של 1,247,200 ש"ח.
5. במענה לתביעה דרשו המבקש וחברות גנדי את עיכובם של ההליכים בעניינם – זאת, לנוכח קיומה של תניית השיפוט הייחודית בהסכם, אשר צוטטה לעיל ואשר קובעת, בין היתר, כי "כל סכסוך הקשור לחשבונית זאת או לכל מכירה עתידית או הספקה עתידית של שירות על ידי [החברה הבלגית] יהא נתון לסמכותו הבלעדית של בית המשפט המוסמך באנטוורפן, בלגיה" (להלן: תניית השיפוט הזר).
6. בית משפט השלום הכריע בטענות אלו וקבע שיש לעכב את ההליכים נגד חברות גנדי לאור תניית השיפוט הזר שבהסכם. במסגרת זו, דחה בית המשפט את טענת המשיבה כי תניית השיפוט הזר מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד – זאת, מאחר שהמשיבה לא הוכיחה כי פערי הכוחות בין הצדדים להסכם מנעו ממנה לנהל משא ומתן פרטני בנוגע לתנאיו. כמו כן קבע בית משפט השלום כי תניית השיפוט הזר מעניקה סמכות דיון ייחודית לערכאות בבלגיה. עוד נקבע כי תניה זו צריכה לחול גם ביחס ליצרן, וזאת ממספר נימוקים. ראשית, כיוון שעילות התביעה המכוונות נגד היצרן נובעות מההסכם עם החברה הבלגית שמוכרת את המכונות. שנית, כיוון שהתדיינות בבית משפט בעיר אנטוורפן, בלגיה, הינה בגדר ציפיותיהם הסבירות של הצדדים. ולבסוף, כיוון שנסיבות המקרה מצביעות על כך שהפורום הנאות לקיום הדיון הוא בבלגיה.
7. לא כך נקבע בעניינו של המבקש. ביחס למבקש נקבע כי עילות התביעה הנטענות נגדו – כאורגן בחברה הבלגית – הן בעלות מעמד עצמאי ונפרד ובתור שכאלה אינן כפופות לתניית השיפוט הזר שבהסכם. עוד נקבע כי צירופו של המבקש להליך לא נבע ממניעים תכסיסניים וכי בהתחשב במבחן מירב הזיקות, הפורום הנאות לקיום הדיון בעניינו הוא בישראל. לאור כל האמור, דחה בית משפט השלום את הבקשה ביחס למבקש.
8. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר העניק לו רשות ערעור אך דחה את ערעורו לגופו. בית המשפט המחוזי קבע כי תניית השיפוט הזר חלה אך ורק על הצדדים הישירים להסכם; המבקש איננו צד ישיר כאמור, ועל כן אין להחילה בעניינו; ויתרה מכך: עילות התביעה נגד המבקש מושתתות על חבותו האישית, ולא על חבותה של החברה הבלגית או על חבותו של היצרן הקנדי. לנוכח קביעה זו, פנה בית משפט קמא לבחינת הפורום הנאות אשר איששה את קביעותיו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי הפורום המתאים לדיון בתביעה אישית נגד המבקש נמצא בישראל.
9. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.
טענות הצדדים
10. במסגרת בקשתו טוען המבקש כי יש להחיל את תניית השיפוט הזר גם בעניינו. לשיטתו, לשון התנייה ברורה ומעידה על כך שהצדדים התכוונו להעניק סמכות שיפוט בלעדית לבתי המשפט שבאנטוורפן, בלגיה, ביחס לכל שירות שניתן על ידי החברה הבלגית, או מי מטעמה, ללא קשר לזהות הנתבע ולהיותו צד פורמלי להסכם. המבקש ממשיך וטוען כי התנייה חוסמת את התביעה שהוגשה נגדו בהיותו מנהל החברה הבלגית. בעניין זה, מדגיש המבקש, התערבותנו דרושה על מנת להכריע בשאלה המשפטית הנוגעת להיקף תחולתן של תניות שיפוט זר סטנדרטיות או שכיחות ביחס לאורגנים של תאגיד. עוד טוען המבקש כי צירופו לכתב התביעה על ידי המשיבה נבע אך ורק מניסיונה להקנות סמכות דיון לבית משפט בישראל חרף קיומה של תניית השיפוט הזר. המבקש מוסיף וטוען כי עילות התביעה הנטענות נגדו זהות לחלוטין לאלו שנטענות נגד חברות גנדי וכי קיים קשר הדוק בין השאלה בדבר אחריותן של חברות אלה לנזקיה של המשיבה לבין אחריותו שלו. לדברי המבקש, כל אלו מראים כי אין זה רצוי או יעיל לפצל את הדיון. לאור כל המפורט, מבקשנו המבקש כי נורה על עיכוב ההליכים גם בעניינו.
11. במענה לטענות אלה טוענת המשיבה כי לשון תניית השיפוט הזר מעידה על תחולתה אך ורק כלפי החברה הבלגית, ועל כן אין מקום להחילה ביחס לצדדים שלישיים שאינם צד ישיר להסכם. עוד טוענת היא כי אילו היו מבקשים הצדדים להחיל תנייה כאמור על עובדיה של החברה, הדבר היה צריך להיעשות בלשון מפורשת. בהקשר זה, מפנה המשיבה לאמור בע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי, פ"ד מב(3) 324 (1988) [פורסם בנבו] (להלן: עניין מנו), כאסמכתא המבססת את טענתה. עוד מדגישה המשיבה כי עילות התביעה נגד המבקש הן עצמאיות וישירות, וכי ממילא אין בהכרעות בעניינן של חברות גנדי כדי להשליך על שאלת האחריות האישית של המבקש. לשיטת המשיבה, המבחן המקובל של מירב הזיקות מוביל למסקנה כי בית המשפט הישראלי הוא הפורום ההולם לדון בתביעתה נגד המבקש, והמבקש מצדו לא הוכיח אחרת. לאור כל האמור, סומכת המשיבה את ידיה על הכרעותיהן של הערכאות קמא ומבקשת כי נדחה את הבקשה שלפנינו.
דיון והכרעה
12. מהטעמים שאפרט להלן, אציע לחבריי כי נדון בבקשה זו כבערעור, נקבל את הערעור ונקבע כי תניית השיפוט הזר חלה גם על המבקש וחוסמת את התביעה אשר הוגשה נגדו על ידי המשיבה. במילים אחרות: את הסכסוך שבו עסקינן יש להביא לדיון בפני בית משפט מוסמך בעיר אנטוורפן, בלגיה, אשר בפניו – ורק בפניו – ביקשו הצדדים ליישב סכסוכים כגון זה.
13. מקובלת עליי הכרעתו של בית משפט השלום בהליך העיקרי, אשר אושרה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולפיה תניית השיפוט הזר שבה עסקינן היא תניית שיפוט ייחודית המקנה את סמכות השיפוט ביחס לכל סכסוך שעתיד לנבוע מההסכם לערכאות המוסמכות בבלגיה. לשונה של תניית השיפוט הזר היא בהירה ונהירה, ואין – וממילא לא יכולה להיות – כל מחלוקת באשר לפרשנותה. חשיבות מיוחדת נתונה ללשון מקום בו עסקינן בחוזה בין שני צדדים עסקיים מתוחכמים אשר אינו מעלה כל קושי פרשני או לקונה (ראו: ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקאות 17-11 לפסק דיני ופסקאות 7-5 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (20.11.2019) [פורסם בנבו]; וכן, דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה 17 להחלטת הנשיאה א' חיות (19.4.2020) [פורסם בנבו]). כך בפרט כאשר עוסקים אנו בכללי הפרשנות המיוחדים אשר חלים על פרשנותן של תניות שיפוט זר – כללים הדוגלים בפרשנות לשונית-דווקנית במטרה לכונן ודאות בענייני מסחר בינלאומי (ראו: רע"א 928/18 De Neef Construction Chemicals BVBA נ' גילאר בע"מ, פסקה 11 והאסמכתאות שם (15.5.2018) [פורסם בנבו] (להלן: עניין De Neef)).
14. המחלוקת היחידה שנותרה אפוא בין הצדדים – ואשר ביחס אליה התבקשה רשות ערעור – נוגעת להיקף תחולתה של תניית השיפוט הזר, כלומר: לשאלה האם תנייה זו, כפי שנוסחה, חלה גם בעניינו של המבקש. מאחר שמדובר בתניית שיפוט שכמותה יש הרבה בעולמו של מסחר בינלאומי, שאלה זו חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. סבורני כי הכרעתנו בשאלה זו תתרום לוודאות המשפטית באשר למשמעותם של הסכמים דומים אשר באים להסדיר ענייני מסחר בין אנשים וגופים הפועלים בארצות שונות. יתרה מכך: הנני סבור כי הכרעתנו כאן דרושה גם כדי למנוע עיוות דין אפשרי.
15. לפי לשונה הברורה של תניית השיפוט הזר, כל מחלוקת בקשר עם ההסכם אמורה להתברר בפני בית משפט מוסמך בעיר אנטוורפן, בלגיה, ורק בו. לשון חובקת-כל זו של תניית השיפוט הזר שבהסכם היא בעלת משמעות אחת ויחידה: כל מחלוקת שמקורה בהסכם – בין אם היא קשורה להסכם או לכל שירות שניתן מכוחו באופן ישיר ואף כאשר היא קשורה לאחד מאלו בקשר הדוק – דינה להתברר בפני הערכאה המוסמכת בבלגיה; ולא לפנינו. לשון התנייה ברורה ויש ללכת לפיה (ראו הכרעות דומות ביחס לתניות שיפוט זר אשר נוסחו באופן דומה או כמעט זהה לתנייה שבה עסקינן: ע"א 5666/94 סנקרי נ' Julius Blum G.M.B.H., פ"ד נ(4) 73, 77-78 (1996) (להלן: עניין סנקרי); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465, 476-474 (2004) (להלן: עניין ראדא)). מסקנה חד-משמעית זו נובעת מההלכות הרבות אשר מורות לנו כי בהעדר נסיבות חריגות של ממש, עלינו לכבד את הסכמותיהם של הצדדים במועד החתימה – כמות שהן – ולאפשר להם לממש את התכלית שבבסיסה של תניית השיפוט הייחודית: בירור סכסוכים בפני הפורום אותו בחרו (ראו, למשל: ע"א 362/83 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פ"ד לח(2) 505, 519 (1984); ע"א 601/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' C.I.S – Continent Israel Schiffahrts G.M.B.H, פ"ד מ(2) 673, 679-678 (1986); עניין סנקרי, בעמ' 77; בר"מ 2190/20 G&B Packing Co. נ' Serra International, Inc., פסקה 25 (25.10.2020) [פורסם בנבו]).
16. מסקנה כאמור אינה משתנה כאשר תביעה הקשורה להסכם אשר מכיל תניית שיפוט-זר ייחודית מוגשת – כמו במקרה שלפנינו – נגד אדם או גוף שאינו צד ישיר או צד פורמלי לאותו הסכם. זאת, מאחר שבפסיקתנו נקבע זה מכבר כי יש לפרש את היקף תחולתה של תניית שיפוט ייחודית אשר חלה על יחסים עסקיים באופן רחב, וכי ככלל אין הצדקה להבחין בין עילה משפטית צרה, הנוגעת להסכם גופו, לבין עילה רחבה יותר אשר נטועה בנסיבות כריתת ההסכם וביצועו (ראו: עניין ראדא, שם). לא זו אף זו: בית משפט זה קבע מפורשות כי יש להחיל תניות שיפוט זר ייחודיות גם ביחס לעילות נזיקיות בעלות קשר הדוק להסכם שנחתם בין הצדדים (ראו והשוו: ע"א 112/83 בן דב נ' שטלגרובר – אוטו גרובר ושות', פ"ד לט(1) 194, 196 (1985)). אשר על כן, לשונה הברורה וההחלטית של תניית השיפוט הזר אשר חלה בענייננו-שלנו – ולפיה "כל סכסוך הקשור לחשבונית זאת או לכל מכירה עתידית או הספקה עתידית של שירות על ידי [החברה הבלגית] יהא נתון לסמכותו הבלעדית של בית משפט המוסמך באנטוורפן, בלגיה" – היא לשון אשר באה לחסום תובענות בקשר לסכסוך שמקורו בהסכם, אשר מוגשות על ידי צד להסכם נגד כל גורם שהוא הקשור להסכם ולא רק נגד החברה הבלגית עמה נחתם ההסכם. לעניינה של תניית השיפוט הזר שבה עסקינן, גורם הקשור להסכם אשר יכול להיכנס לנעלי החברה הבלגית כדי להביא לאכיפת התנייה – למרות שאינו צד פורמלי להסכם – בוודאי כולל אורגנים ואנשי פנים אחרים של החברה, כדוגמת מנהל או עובד; ואין זה מן הנמנע, למשל, שהתנייה תופעל אף על ידי קבלן-משנה בלגי אשר פועל מטעם החברה הבלגית כמי שמספק את שירותיה המנויים בהסכם.
17. עוד אעיר, כי עניין מנו, עליו נסמכת המשיבה, אינו תומך בעמדתה כלל וכלל. פסק דין זה נסוב על חברה ישראלית שתפקדה כסוכנת מקומית של חברת ספנות זרה. בשונה מהמבקש דכאן, אותה חברה ישראלית לא היתה עובדת או נושאת משרה של החברה הזרה. בית המשפט הדגיש כי פרשנות אשר שוללת את תחולתה של תניית השיפוט הזר על החברה הישראלית מקבלת משנה תוקף "כשהן התובע והן הנתבע פועלים באותו פורום, ואין להם זיקה כלשהי למקום הזר" (ראו: עניין מנו, בפסקאות 2, 8).