47. בעדותו אף הסביר התובע כי הוא זה שהעסיק את העובדים, שילם להם את שכרם וכל זכויותיהם על פי חוק, לרבות הפרשות לפנסיה (ע' 3 ש' 6-7, 28-33), וכי בסיום העסקתם – לאחר ש"פיטרתי אותם" (ע' 4 ש' 31) - הוא שחרר להם את פיצויי הפיטורים שהופקדו לזכותם. התובע אף הופנה לדוחות הכספיים של החברה מהם עולה כי משנת 2012 הוא שילם שכר לעובדים בסך 200,000 ש"ח, וציין כי "אם זה רשום זה רשום". נשאל התובע האם נראה סביר בעיניו שבשנת 2013, שהייתה שנה מלאה, הוא שילם לעובדים משכורות בסך כולל של 344,000 ש"ח והוא השיב "זה רואה החשבון הוציא לא אני. אני משלם משכורת רגילה, אני לא עושה חישוב בסוף שנה כמה יוצא. אני משלם בערך 6,000-8,000 ₪ כל חודש, תלוי בעבודה" (ע' 4 ש' 11-12).
48. הוכח כי לתובע היו צוותי עבודה שהפעיל, עם עובדים נוספים שהוא העסיק, אותם הנחה, להם הורה מה לעשות וכן התובע שילם שכרם ודיווח עליהם לשלטונות המס. העובדות מטות הכף להיעדר יחסי עובד מעסיק עם הנתבעת.
בעלות על כלי העבודה
49. התובע העיד חד משמעית כי לצורך ביצוע העבודות הוא רכש כלי רכב שנועדו "רק לעבודה", ומי שנהג בהם היו מנהלי הצוותים: שלושה כלי רכב לפני שהקים את החברה בשנת 2012, וארבעה לאחר מכן - שני כלי רכב מסוג סיטרואן ברלינגו, פורד קונטקט וטנדר מסוג טיוטה איילוקס (ע' 7 ש' 26-27) – כולם כלי רכב מסוג מסחרי. כלי הרכב בוטחו על ידי התובע, ובהתאם לדוחות הכספיים של החברה, הוא ניכה את סכום הוצאותיהם מסכום ההכנסות של העסק (ע' 7 ש' 32-33 וע' 8 ש 21).
50. כמו כן, התובע רכש על חשבונו כלי עבודה על מנת לצייד את עובדיו, דוגמת "מפתחות וכלי עבודה רגילים, מקדחה, קונגו, זה רוב הכלים שלנו", ואף היו בבעלותו שני מכשירי קונגו, והעיד כי "כל צוות היה מצויד". אף ההוצאות בגין כלי עבודה אלה נוכו מהכנסותיו של התובע (ע' 8 ש' 26-30).
51. אמישראגז לא העמידה רכב לרשות התובע (ראו עדות מר גורדון בע' 26 ש' 21) ולא סיפקה לו כלי עבודה על חשבונה אלא כנגד תמורה בלבד (ע' 27 ש' 19-25). עוד הבהיר מר גורדון כי כאשר הייתה נדרשת עבודה עם כלים כגון מנוף או טרקטור, היה התובע – כקבלן המבצע - נושא בהוצאות אלה והדבר היה נצפה על ידו כחלק מהעבודה בפרויקט שנטל על עצמו (ע' 26 ש' 29-31).
52. גם במבחן זה הכף נוטה להיעדר יחסי עבודה ולקיום יחסי מזמין נותן שירות.
אופן הענקת השירות, רכישת החלקים שנועדו לביצוע העבודה והתחשבנות בגינם