א. "תוצאת הבדיקה הראו שאדמת המאגר מכילה רמות גבוהות של אלומיניום (עשרות אלפי PPM) כך גם קרקע המטע, שרשי העצים (אלפי PPM) ועלות העצים (מאות PPM)" – קרקע מכילה בממוצע כ – 12% אלומיניום (כלומר 120,000 PPM או חלקי מיליון), כלומר שעשרות אלפי חלקי מיליון של אלומיניום בקרקע הוא ערך צפוי ואין בו שום משמעות של בעיה לצמח. הריכוז בשורשים הוא חסר משמעות שכן זיהום קל של השורש הנבדק בקרקע שדבקה בו יכולה לגרום לטעות של סדר גודל
--- סוף עמוד 55 ---
בריכוז הנמדד של האלומיניום. הריכוז של מאות חלקי מיליון אלומיניום בעלווה הוא ריכוז סביר בצמח בריא על פי הספרות (למשל 2008, Monti et al). גם בבדיקות שנעשו בארץ, למשל על ידי מעבדת שירות השדה בגילת נמצאו בעלוות צמחי מאכל ריכוזים הגבוהים מ – 200 חלקי מיליון. מכאן שקביעתו של פרופ' שוסייב ש: "נוכחות של אלפי PPM אלומיניום בשורשים ומאות בעלים היא סיבה מספקת לתמותת המטע" היא מוטעית מעיקרה. כך גם קביעתו ש "המקור היחיד ליוני אלומיניום הוא מי ההשקיה שהגיעו מהמאגר". קביעה אחרונה זו לא רק שאינה נכונה אלא שהיא חסרת משמעות בכל הנוגע לתמותת העצים כמוסבר לעיל.
ב. "McCORMICK… and Steiner… קבעו כבר לפני שנים רבות במאמרם שצמחים רגישים לרמות נמוכות של אלומיניום (עשרות PPM) - אכן כך, אלא ש"רמות האלומיניום הנמוכות" אליו התייחסו מחברי המאמר נמדדו בתמיסה מימית שבה גודלו צמחי הבוחן ולא בקרקע, כך שלציטוט זה אין קשר כלל לרמות האלומיניום שנמדדו בקרקע או בצמח. מצד שני, ריכוז האלומיניום בקולחים שנמדד ביציאה ממאגר תעוז בין השנים 2006-2015 לא עבר מעולם את הערך 0.14 חלקי מיליון, דהיינו שני סדרי גודל ממה שהוגדר כריכוז רעיל לעצים שנבחנו במאמר דלעיל שצוטט על ידי פרופ' שוסייב (וראה נספח 1).
ג. רעילות אלומיניום תלויה בזמינות היסוד ולא בכמותו הכללית. זמינות האלומיניום עולה ככל שהקרקע חמוצה יותר ומקובל בספרות (וכמובן נצפה בשדה) שרעילות אלומיניום לצמח אינה קיימת בקרקעות שערך ה – PH שלהן גבוה מ – 5 (ה – PH הוא מדד לחומציות וככל שהוא גבוה יותר החומציות נמוכה יותר א.ס). מכיוון שערך ה – PH בקרקעות ישראל בכלל ובקרקעות המטע שנעקר בפרט גבוה מ – 7, סבירות הרעלת האלומיניום זניחה. כמובן שפרופ' שוסייב מודע לעובדות אלו ולכן הוא מציע אפשרות של החמצת הקרקע "על ידי חומצה גופריתית לדוגמא המשמשת בתעשייה". אלא שבגלל נוכחות גיר בקרקע המטע שנעקר יידרשו כמויות עתק של חומצה להביא את הקרקע לערך PH קטן מ – 5 ואין כל מדידה המעידה על נוכחות חומצה ברמה משמעותית בקולחים (וראה למשל רמות PH בנספח 1). על כל פנים, כל מדידות חומציות הקרקע וחומציות מי ההשקיה, הן לפני והן אחרי אירוע העקירה, מוכיחות כי הקרקע לא הגיעה מעולם לדרגת חומציות שתאפשר הרעלת אלומיניום.