פסקי דין

רעא 2401/21 סאמי ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ - חלק 2

01 מרץ 2022
הדפסה

6. במקביל, במהלך שנות הששים של המאה הקודמת החלו הירדנים בהליכי הסדר של המקרקעין שבהם מצוי המתחם. במסגרת הליכי ההסדר הירדני נמדדו המקרקעין וסומנו כמתואר בפסקה 3 לעיל, אולם זכויות הבעלות בחלקות הרלוונטיות במתחם לא הוסדרו. הליך ההסדר נקטע בעקבות מלחמת ששת הימים.

7. ביום 7.6.1967 עבר המתחם לשלטון ישראלי והוא הוקנה לאפוטרופוס הכללי מכוח סעיף 5(א) לחוק הסדרי משפט ומינהל [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הסדרי משפט). ביום 11.9.1972 שחרר האפוטרופוס הכללי את המתחם מהקנייתו לידי הוועדים היהודיים לפי סעיף 5(ב) לחוק הסדרי משפט. זאת, בעקבות בקשה לחידוש רישום שהגישו הוועדים היהודיים. בתעודת השחרור נכתב כי השחרור נעשה "בכפוף לזכות צד שלישי אם קיימת זכות כזו", וכן כי "אין תעודת שחרור זו מהווה הוכחה לבעלות לגבי המקרקעין הנ"ל". בהמשך לכך, ביום 13.9.1972 נרשם המתחם בפנקס

--- סוף עמוד 7 ---

השטרות על שם הוועדים היהודיים, בחלקים שווים, על דרך של רישום הקדש. בסמוך לאחר מכן, החלו הוועדים היהודיים לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המחזיקים בנכסים במתחם, כמפורט להלן. בשנת 2003 רכשה חברת נחלת שמעון בע"מ, היא המשיבה, את המתחם מהוועדים היהודיים.

8. במבט רחב יותר, יצוין כבר עתה כי החלתו של המשפט הישראלי במזרח ירושלים נעשתה באופן שהותיר שאלות רבות פתוחות. זאת, מאחר שדברי החקיקה שעסקו בכך לא נדרשו במישרין לנושא של מעמדן של עסקאות שנעשו בתקופה הירדנית או זכויות חוזיות שצמחו במהלכה, להבדיל מאשר ביחס לרישיונות, הליכים משפטיים ופעולות משפטיות אחרות (ראו: רות לפידות פירוש לחוקי היסוד – חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל 54-53 (יצחק זמיר עורך, 1999)).

הליכים משפטיים קודמים בקשר לנכסים במתחם

9. עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת דחה בית משפט השלום בירושלים תביעות שהגישו הוועדים היהודיים לסילוק ידם של מחזיקים משלושה נכסים במתחם (שאינם הנכסים מושא ההליך דנן), וכן תביעה למתן צו להריסת מבנה שנבנה במתחם (ת"א 6480/72, ת"א 6800/72, ת"א 1391/74, ת"א 2404/74; פסק דין מיום 18.11.1976). בית משפט השלום קבע כי הנתבעים באותו הליך מחזיקים בנכסים כדין, מכוח מערכת חוזית המורכבת משלושה נדבכים: חוזה השכירות שנערך בין הממונה הירדני לבין שר השיכון והבינוי הירדני; חוזה בין שלטונות ירדן לבין אונר"א; וכן חוזי השכירות שנערכו בין שר השיכון והבינוי הירדני למשתכנים. יצוין, כי שניים מן הנתבעים בהליך זה היו שוכרי משנה של משתכנים מקוריים (לאחר שמשתכנים אלו קיבלו רשות מהשלטונות הירדניים להשכיר את דירותיהם בשכירות משנה), והנתבע השלישי היה אחד היורשים של משתכן שנפטר. הערעור שהגישו הוועדים היהודיים לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה (ע"א 236/76) [פורסם בנבו]. בהמשך, התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישו הוועדים היהודיים לבית משפט זה, אולם הערעור נדחה לגופו (עניין אל איובי הנזכר לעיל). בפסק הדין (מפי הנשיא מ' לנדוי ובהסכמת השופטים מ' אלון ו-מ' בייסקי) נדחתה טענת הוועדים היהודיים לפיה העברת המתחם מן הממונה הירדני לשר השיכון והבינוי הירדני נעשתה בהיעדר סמכות, כמו גם הטענה לפיה חוזי השכירות בין שר השיכון והבינוי הירדני לבין המשתכנים במתחם היו חייבים ברישום.

עמוד הקודם12
3...90עמוד הבא
Skip to content