בבית המשפט העליון
רע"א 2401/21
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. סאמי ג'אעוני
2. סמר ג'אעוני
3. עבד אלפתאח אסקאפי
4. סלוא אסקאפי
5. מג'די אסקאפי
6. מוחמד עלאא אסקאפי
7. אמאל אבו חסנה
8. רפקה עבדאללה אלקורד
9. כרמל רחימי
10. עומר אבו חסנה
11. אסאלה אבו חסנה
12. אליסאר אבו חסנה
13. נביל קורד
14. נארימן קורד
15. נסרין קורד
נ ג ד
המשיבה:
נחלת שמעון בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.2.2021 בע"א 57595-11-20 [פורסם בנבו] שניתן על-ידי כבוד השופטות ע' זינגר ו-ח' מאק-קלמנוביץ וכבוד השופט א' רון
תאריך הישיבה:
כ"ד באב התשפ"א
(2.8.2021)
בשם המבקשים:
עו"ד סאלח אבו חוסיין; עו"ד סאמי ארשיד
בשם המשיבה:
עו"ד אילן שמר; עו"ד יובל גרייבסקי
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
--- סוף עמוד 5 ---
1. המבקשים ובני משפחותיהם מתגוררים מזה עשרות שנים בנכסים הממוקמים בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים, במתחם המוכר גם כאזור מערת שמעון הצדיק (להלן: המתחם). הנכסים רשומים בפנקס השטרות על שם המשיבה, חברה פרטית, לאחר שזו רכשה את הזכויות בהם ממי שהחזיקו בנכסים בתקופה שקדמה להקמת המדינה. המשיבה הגישה ארבע תביעות לסילוק יד ופינוי נגד המבקשים, אשר נדונו במאוחד בפני בית משפט השלום בירושלים (ת"א 6629/09, [פורסם בנבו] השופטת ד' פיינשטיין). תביעות אלה הן שהולידו את ההליך שבפנינו, אך הוא מושפע מהליכים משפטיים קודמים, כמו גם מהאירועים ההיסטוריים שפקדו את ירושלים מאז קום המדינה, ואף קודם לכן.
2. כבר בפתח הדברים יוער כי בהליך דנן, כמו בהליכים אחרים שהתקיימו ביחס לנכסים באזור הרלוונטי, נשזרו טענות שנגעו להקשר הכללי שבו ממוקם הסכסוך בין הצדדים. אולם, במסגרת סמכותנו אנו נדרשים להכריע אך בהיבטים המשפטיים של ההליך הנוכחי, שבו מעורבות ארבע משפחות שהתביעות נגעו להן. זאת, כמובן, מבלי להתעלם מן ההיסטוריה המשפטית של המקום.
רקע עובדתי, היסטורי ומשפטי בנוגע למתחם
3. הנכסים מושא ההליך ממוקמים במקרקעין לא מוסדרים המזוהים כחלקות מס' 54 ו-66 בגוש רישום 30514, חלקה מס' 2 בגוש רישום 30526 וחלקה מס' 6 בגוש רישום 30527. ההליך דנן עוסק רק בחלק מהנכסים הקיימים במתחם.
4. סוגיית הבעלות במתחם שנויה במחלוקת מזה שנים ארוכות, ובהתדיינויות קודמות שנגעו למתחם נדרשו בתי המשפט ל"גלגולים" השונים שהוא עבר לאורך השנים. הזכויות במתחם היו רשומות בעבר בפנקס השטרות על שמם של ועד עדת הספרדים בירושלים והוועד הכללי כנסת ישראל, שפעלו בישוב היהודי בירושלים שנים רבות לפני קום המדינה (להלן: הוועדים היהודיים). הזכויות במתחם נרכשו מבעלים ערבים בסוף המאה ה-19, ונרשמו כקרקע הקדש על שם הרבנים הראשיים בירושלים.
5. בתום מלחמת העצמאות נותר המתחם, יחד עם כל אזור מזרח ירושלים, בשליטתה של ממלכת ירדן, וניהולו הועבר לממונה הירדני על נכסי האויב (להלן: הממונה הירדני). בחודש ספטמבר 1954 השכיר הממונה הירדני את הקרקע למשרד
--- סוף עמוד 6 ---
השיכון והבינוי הירדני וביום 16.11.1954 נחתם חוזה בין ממשלת ירדן לבין סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (UNRWA, להלן: אונר"א) לבניית 28 יחידות דיור במתחם והשכרתן לפליטים פלסטינים. בחוזה נקבע כי הנכסים שייבנו יושכרו ל"משתכנים" שייבחרו בהליך סדור ובתוך כך הם יוסרו מרשימותיה של אונר"א (כלומר, לא יוכרו עוד על-ידו כפליטים). בהתאם לכך, ולאחר תקופה של שנתיים שבה נבחרו משתכנים אשר ויתרו על מעמדם כנתמכים על-ידי אונר"א, חתמה עמם ממשלת ירדן על חוזים בקשר ליחידות הדיור במתחם (לפירוט בעניין קורותיו של המתחם בתקופה הירדנית, והחוזים שנעשו בתקופה זו, ראו: ע"א 459/79 הוועד הכללי לכנסת ישראל נ' אל איובי, פ"ד לה(4) 188 (1981) (להלן: עניין אל איובי)). החוזים קבעו תקופת ניסיון של שכירות בת שלוש שנים, שבמהלכה נדרשו המשתכנים לעמוד במספר תנאים שעניינם פיתוח המקום והשקעה בו. בכלל זאת, נדרשו המשתכנים "לשלם תוספת על מס המקרקעין והבניינים המקוריים ודמי המים שכירות שנתיים בסך חמישים פילס שישולמו כעבור שלושה חודשים מתאריך חתימת חוזה זה" ו"לשלם כל מסי הממשלה וההיטלים המקומיים" (סעיף 1(א) לחוזים), "לשמור על הנכס מבפנים ומבחוץ במשך כל תקופת השכירות במצב טוב" (סעיף 2(ב) לחוזים), "לשלם כל מסי הממשלה וההיטלים המקומיים" (סעיף 2(ד) לחוזים), וכן להקים גן סביב היחידה (סעיף 6 לחוזים). עוד נקבע בחוזים, כי לאחר שתושלם תקופת הניסיון בת שלוש השנים, ולאחר שיתברר שהמשתכן פעל בהתאם לתנאי החוזה ועזר בבניין היחידה, תועבר הבעלות בה אליו ללא כל תשלום נוסף.