--- סוף עמוד 27 ---
36. תחילה יצוין, כי גרסאותיו של התובע ביחס למעשים המיוחסים לו, הייתה גרסה מבולבלת ולא עקבית, אשר השתנתה מידי פעם, עת הסתבך עם הצורך להסביר את הנצפה בסרטונים.
37. כך, במהלך השיחה מיום 25.11.18 בתחילה התובע הציג עצמו כמי שלא יודע מה קרה. לאחר מספר דקות של שיחה אמר "אני יודע עכשיו מה קרה"[39]. אולם, כשהתבקש למסור גרסתו ביחס לנצפה בסרטונים ולקרות האירועים, בחר למלא פיו מים, כדלקמן:
"איציק: עכשיו אתה יודע מה קרה?
שמעון בנישו: כן.
איציק: אוקיי, מה קרה?
שמעון בנישו: בסדר, אני יודע מה קרה. אני את שלי (לא ברור).
איציק: אתה יודע מה קרה?
שמעון בנישו: כן.
איציק: מה קרה?
שמעון בנישו: לא משנה
איציק: אתה לא רוצה? אתה רוצה שזה יישאר עלייך?
שמעון בנישו: שיישאר עליי"[40] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).
בהמשך, על אף שהתובע לא מסר את גרסתו לאירועים ועל אף שלא הודה באופן מפורש בהספקת סחורה מעבר לרשום בתעודת המשלוח, הוא אמר לנתבע: "אני אדאג שישלמו לך את זה"[41]. כשהתובע נשאל מה הוא ידאג שישלמו השיב: "כל מה שלקח אני אדאג שישלם... כל מה ש-, אני אמרתי לך, כל מה שלקח אני אדאג שישלמו"[42] והוסיף "תראה לי כמה, כמה יש, אני מאמין לך. תרשום על דף כמה יש... אני אדאג שישלמו לך את זה"[43], "ראיתי, יצאתי טמבל, ראיתי, יצאתי טמבל. תרשום לי על דף מה שלקח, אני אדאג שישלמו לך"[44] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). כאשר הנתבע הבהיר לתובע כי אין ביכולתו לשבת ולבדוק מה קרה יום יום בסרטונים השיב התובע: "תרשום קרטונים, תרשום, אל תשב יום יום, תרשום את הקרטונים ואני אדאג שישלמו לך". כאשר הנתבע שאל את התובע ומה "אם אין לי צילומים שלושה חודשים", השיב התובע: "לא, זה לא שלושה חודשים", אך כשנשאל כמה זמן זה? השיב: "מאיפה אני יודע?"[45].
למעשה, על אף שהתובע בחר למלא פיו מים ולא למסור את גרסתו ביחס לאירועי הגניבה הנטענים ע"י הנתבע, התובע ציין מספר פעמים באופן מפורש כי הוא ידאג שישלמו לנתבע עבור הסחורה שסופקה ולא שולמה. זאת ועוד, התובע מתייחס באופן מפורש למשך הזמן בו
--- סוף עמוד 28 ---
סופקה סחורה ביתר ומציין "לא, זה לא שלושה חודשים" ואף מאשר כי הסרטונים מעידים על הסחורה שסופקה ביתר: "אתה רואה, יש לך סרטונים, יש לך מתי"[46]. ונשאלות השאלות- לו כטענת התובע אין לו כל חלק במעשי הוצאת הסחורה ביתר באופן מכוון, כיצד הוא יודע כמה זמן מתרחשים אירועי הוצאת הסחורה שלא בהתאם לתעודות המשלוח? ומדוע התובע לוקח על עצמו את האחריות לדאוג לכך שישלמו לנתבע עבור הסחורה? ואכן, גם במהלך השיחה, כאשר התנהל בין הצדדים שיח בשאלה האם התובע גנב מהנתבעת, הנתבע הפנה את השאלה האמורה לתובע ושאל את התובע "למה אתה אומר לי תגיד לי כמה לקחו ואז אני אביא את הכסף? והתובע השיב באופן מתחמק, ומבלי ליישב את חוסר הסבירות בגרסתו: "אני אביא לך את הכסף, מה אכפת לך?"[47].