בית הדין האזורי לעבודה באר שבע
סע"ש 11290-02-19
02 מרץ 2022
לפני: כב' השופטת רחל גרוס
נציג ציבור (עובדים) מר אריק חדד
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אילנה מסד
התובע/
הנתבע שכנגד:
שמעון בן אישו, ת"ז xxxxxxxxx
ע"י ב"כ: עו"ד עופר בן אבי
–
הנתבעת/
התובעת שכנגד:
הנתבע 2
1. מ.ש.ק אלמור בע"מ, ח.פ. 057757437
2. יצחק מזרחי, ת"ז-xxxxx
שניהם ע"י ב"כ: עו"ד שימי גולן
פסק דין
1. התובע, מר בן אישו שמעון (להלן: "התובע"), פוטר על ידי הנתבעת 1, חברת מ.ש.ק אלמור בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בגין מעשי גניבה ממעסיק אותם מייחסת לו הנתבעת. הנתבע 2, מר יצחק מזרחי , הינו מנהל הנתבעת ואחד מבעליה (להלן: "הנתבע").
במסגרת התביעה, התובע עותר לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין שלילת זכות הטיעון ופיטורים שלא כדין, תשלום דמי מחלה ופיצוי בגין לשון הרע.
2. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה היא עותרת כי בית הדין יורה על שלילת זכותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת וזאת לנוכח מעשי הגניבה שהיא מייחסת לו.
בנוסף, הנתבעת עותרת לתשלום פיצוי בסכום של 48,800 ₪ בתוספת מע"מ בגין הנזק הישיר שנגרם לה, לטענתה, בשל מעשי הגניבה של התובע בחודש נובמבר 2018; לתשלום פיצוי בסכום של 326,000 ₪ בגין החסרים שנמצאו במחסני הנתבעת בספירת המלאי בסוף שנת 2018; ולתשלום פיצוי עונשי בסכום של 50,000 ₪ לאור חומרת מעשיו הנטענים של התובע.
רקע עובדתי
3. התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 29.4.12 ולמשך כ-6.5 שנים. יצוין, כי מועד סיום העבודה המדויק מצוי במחלוקת בין הצדדים (ראו להלן).
4. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתכנון, פיתוח, ייצור ושיווק מוצרי אריזה לתעשייה, בניין וחקלאות.
5. התובע עבד במחסן של הנתבעת. על אף שהצדדים חלוקים בשאלה האם התובע שימש כמחסנאי "רגיל" בנתבעת או כמנהל המחסן (ראו להלן), שני הצדדים מסכימים כי בין התובע לבין הנתבע היו יחסים קרובים מאוד ושני הצדדים הגדירו יחסים אלו כיחסי "אבא ובן"[1].
6. התובע עבד חמישה ימים בשבוע (ימים א'- ה'), בין השעות 7:00 עד 17:00.
7. שכרו של התובע שולם על בסיס שעתי שעמד ע"ס 34 ₪ לשעה בתום תקופת העבודה. לשכר השעתי התווסף רכיב של "בונוס" קבוע בסכום של 682 ₪ לחודש. בנוסף, התובע קיבל מידי פעם "בונוסים חד פעמיים" בסכומים משתנים.
8. בסמוך לחודש נובמבר 2018, הנתבעת חשדה כי התובע נוטל מהמחסן סחורה השייכת לנתבעת ומוסר אותה שלא כדין לצדדים שלישיים ללא רשות, ללא רישום וללא תשלום. על
--- סוף עמוד 3 ---
רקע האמור, הנתבעת ערכה בדיקה במצלמות האבטחה והגיעה למסקנה כי התובע ביחד עם מר שניר שושן, העובד כנהג משאית של לקוחה של הנתבעת, חברת מרגלית בע"מ (להלן בהתאמה: "מר שושן" ו"חברת מרגלית"), נטלו ללא הרשאה, ולמעשה גנבו, באופן שיטתי סחורות מהנתבעת.