יותר מכך, הנתבעים לא טענו ובוודאי שלא הראו כי פנו לתובעת בשלב כלשהו בדרישה לקבלת החזר עבור ההוצאות הנטענות במסגרת טענת הקיזוז, כך שלא נתנו לה את האפשרות לבדוק טענותיהם בהקשר זה.
לאור האמור מצאתי כי מדובר בטענה אשר נטענה בעלמא, מן הפה אל החוץ, ללא כל ראיה. כך שנראה כי מדובר בטענה שנולדה לצורך ההליך, ותו לא.
אשר על כן אני דוחה את טענת הקיזוז.
התביעה הכספית הנוספת:
מעבר לעתירה לקבלת הצהרה בדבר זכאות לכספים המופקדים בקופת בית המשפט כאמור לעיל, עתרה התובעת לפיצוי כספי בסך של 150 אלף ₪ "בגין העיכוב שנוצר בקבלת הכספים אצל התובעת".
המדובר בתביעה לנזק מיוחד, אשר לא פורט ולא הוכח.
כאמור בפתח הדברים, ההליך נוהל בהתייחס לזכאות לכספים שהופקדו במסגרת הליך הפש"ר, וטענות נוספות של הצדדים האחד כנגד השני לא יכולות להיות מוכרעות כאן.
מכל מקום, לא מצאתי כי התובעת ביססה כנדרש את דרישתה לפיצוי כאמור ואני דוחה דרישה זו.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת.
כתב המחאת הזכויות והחובות של התובעת לטובת נתבעת מס' 2 מכוח פסק הבורר מיום 20/02/08 מבוטל.
התובעת זכאית לסכום המופקד בקופת בית המשפט בהתאם להחלטה בתיק 47440-09-13 ועל גזברות בית המשפט להעביר לידיה סכום זה.
הנתבעים יישאו בהוצאות ההליך בגין האגרות ששולמו, ובנוסף בשכ"ט עו"ד התובעת, בסך של 15,000 ₪. הסכומים ישולמו לתובעת באמצעות בא-כוחה, תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית.
ניתן היום, י"ז אדר ב' תשפ"ב, 20 מרץ 2022.
אבישי קאופמן