טענת הקיזוז:
לטענת הנתבעים, היה והתביעה תתקבל יש לקזז מן הסכום שייפסק לטובת התובעת סך של 4,349,473 ₪, המורכבים משווי מניות התובעת שהועברו לטובת מוטי – סך של 2,000,000 ₪ ; שכר עבודתו של זאב כמנהל התובעת לפי שכר של 5,000 ₪, ובסה"כ 600,000 ₪ ; הוצאות וחובות התובעת, לרבות חובות של מוטי ששולמו על ידי זאב; חוב של התובעת לטובת מס הכנסה בסך של 770,000 ₪ אשר שולם על ידי זאב וחברות שבבעלותו; חוב של התובעת כלפיי בנק דיסקונט בסך כולל של 439,473 ₪ ; הוצאות ושכרו של רו"ח , בסך של 40,000 ₪ אשר לשיטת הנתבעים זאב והחברות שבבעלותו נשאו בכך; הוצאות הליך הבוררות בסך של למעלה מ – 500,000 ש"ח .
ההלכות בהקשר לטענת הקיזוז ידועות. בקצרה יוזכר כי נתבע המעלה טענת קיזוז צריך לעמוד בשלושה תנאים עיקריים:
א. עליו להוכיח זכות מהותית לקיזוז.
ב. ככל שזכות זו נובעת מסעיף 53 לחוק, עליו להראות כי שלח הודעת קיזוז לצד השני.
ג. לאחר שעמד הנתבע בשני התנאים דלעיל, עליו לפרט טענתו, לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת .כפי שנפסק: "יש להעלות טענת הקיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. "דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס טענת קיזוז המצדיקה דיון לגופה." (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי).
הזכות המהותית לקיזוז עליה מתבססים הנתבעים נקבעה כאמור בסעיף 53(א) לחוק החוזים הקובע:
"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים;"
במקרה זה, אף אם נניח שמדובר בסכומים קצובים הנובעים ממספר עסקאות, כך שעומדת לנתבעים הזכות לקיזוז, אך עם זאת, לא מצאתי כי הנתבעים עומדים בתנאים הנדרשים לשם הוכחת טענת הקיזוז.
ראשית, לא נטען על ידי הנתבעים כי שלחו לתובעת הודעת קיזוז כלשהי. טענת הקיזוז נטענה לראשונה במסגרת כתב הגנתם בהליך זה. הנתבעים אמנם פרטו את ראשי הנזק וטענו לנזקים בסכומים "אסטרונומיים" , אך ללא ראיה כלשהי. יתרה מכך, חלק מהרכיבים המרכיבים את טענת הקיזוז סותרים חלק מטענותיהם במהלך ההליך. כך למשל, מחד נטען כי העברת מניות התובעת למוטי נעשתה ללא תמורה בשל שיקולים עסקיים ומאידך, במסגרת טענת הקיזוז נטען על ידי הנתבעים שמוטי חב לזאב עבור שווי המניות שני מיליון שקלים. אף יתר מרכיבי טענת הקיזוז לא נתמכו בראיות ואסמכתאות. לפיכך, ספק אם ניתן לראות באמור בכתב ההגנה משום טענת קיזוז כנדרש.