בית משפט השלום בחיפה
ת"א 54354-10-18 נכסי גורה בע"מ נ' גורה ואח'
בפני השופט אבישי קאופמן
תובעת
נכסי גורה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד הראל
נגד
נתבעים 1. זאב גורה
2. גורה זה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד פינקלשטיין
פסק דין
התביעה שלפני היא תביעה הצהרתית ותביעה לצו עשה. התובעת עותרת לכך כי יינתן צו הצהרתי לפיו המחאת הזכות שבוצעה לגבי כספים בהם זכתה התובעת בהליך אחר בטלה. עוד עותרת התובעת לכך שכתוצאה מהצהרה זו יינתן צו המורה לגזברות בית המשפט להעביר את הכספים המופקדים אצלה לידי התובעת. בנוסף עתרה התובעת לפיצוי כספי בסך 150 אלף ₪ בגין התנהלות הנתבעת.
בהחלטה שניתנה ביום 1.3.20 קבעתי כי לצרכי אגרה יש לסווג את התביעה כתביעה כספית:
"במקרה דנן, המדובר בסכום המעוכב בקופת בית המשפט בהליך חדלות פירעון, וככל שתינתן הצהרה בדבר זכות התובעת לכספים אלה אין צורך בהליך משפטי נוסף כדי לקבלם. לאור עובדה זו, וכאשר מדובר בסכום כסף מוגדר וידוע מראש, אשר לפי כתב התביעה עומד על 637,482 ₪, יש לראות בתביעה כתביעה כספית לעניין תשלום האגרה.
יובהר מיד כי החלטה זו רלוונטית לעניין סיווג התביעה מבחינה מנהלתית ולצורך חישוב האגרה בגינה, ואין בה כדי לשנות את עתירת התובעת מבחינה מהותית. בעקבות החלטה זו לא הוגש כתב תביעה מתוקן אלא הודעה בלבד, ולא הוגש כתב הגנה מתוקן. לפיכך, יש להתייחס כתביעה לסעד הצהרתי וסעדים נלווים כאמור בפתיח. לפיכך מצאתי כי חלק נכבד מהטענות שהועלו בידי הצדדים בהליך ובסיכומיהם אינן רלוונטיות וחורגות משמעותית מגדר המחלוקת בתיק זה שהיא בעיקרה תוקפה של המחאת הזכות.
הרקע להליך והעובדות הרלוונטיות:
התובעת, חברת נכסי גורה בע"מ, הוקמה בשנת 1998 בידי מר זאב גורה, הנתבע. בשנת 2001 העביר זאב את מניותיו בתובעת לידי אחיו, מר מוטי גורה. זאב טען כי ההעברה נעשתה "פורמאלית", ללא תמורה, בשל אילוצים עסקיים, בין היתר בשל דרישתה של הרשות לניירות ערך. במקביל להעברת המניות זאב נותר לכהן כדירקטור בתובעת והמשיך לנהל אותה בפועל. בשנת 2011, החליט מוטי, לפטר את זאב ואשתו מתפקידם כדירקטורים בנכסי גורה.
במקביל לאמור לעיל, ניהלה התובעת הליך בוררות מול מר דן עופר. בהליך זה ניתן ביום 10.1.08 פסק בורר המחייב את עופר לשלם לתובעת סכום של כ – 380 אלף שקלים. כנגד פסק הבורר הוגשה המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי (ה"פ 407/08), בעקבותיה בוטל פסק הדין וההליך הוחזר לדיון בפני הבורר. ביום 31.10.12 נתן הבורר פסק דין החוזר למעשה בהקשר הרלוונטי על פסק הבורר הקודם: "הנני שב ומאשר את קביעותיי בפסק הבורר אשר ניתן על ידי ביום 10/01/08 בכל הנוגע להכרעה שבסעיף א' בעמ' 85 לפסק הבורר הנ"ל".
במהלך התקופה הלך מר עופר לעולמו, בית המשפט מינה לו מנהל עיזבון, ובהמשך גילה מנהל העיזבון כי העיזבון חדל פירעון. לפיכך הועבר ההליך לבית המשפט המחוזי לניהול עיזבון בפש"ר (תיק 47440-09-13). התובעת והנתבעים הגישו יחד תביעת חוב בהליך הנ"ל, בחזית אחת כאשר שתיהן זוכות לאותו ייצוג.
במהלך ניהול הליך בפש"ר התברר כי כבר ביום 20.2.2008 התקבלה החלטת החברה:
"הוחלט להמחות לטובת גורה זה בע"מ את כל הזכויות והחובות על פי פסק הבורר עו"ד אניספלד מיום 10.1.2008"
לאור המחלוקת בין ה"ה גורה הגיש מנהל העיזבון בקשה לבית המשפט המחוזי בה ציין כי נוצר "הרושם הבלתי נמנע שהמשיבים 1-5, בניצוחו של זאב גורה, פשוט התחזו להיות יורשים של המנוח..." וציין בפני בית המשפט המחוזי כי קיים ניגוד עניינים בולט בין המשיבים 1-5 בהליך הנ"ל (לרבות הנתבעים כאן) ובין המשיבה 6 – היא התובעת כאן.
לאחר קבלת עמדות הצדדים החליט בית המשפט המחוזי כי הכספים המגיעים "לקבוצת גורה" יישארו מופקדים בקופת בית המשפט, עד להסכמה בין חברי הקבוצה או החלטה בהליך נפרד, הוא ההליך דנן.
למעשה, המחאת זכות זו היא לב המחלוקת בפניי. התובעת טוענת כי המחאה זו אינה תקפה והכספים המגיעים לה מעזבון המנוח שייכים לה, ואילו הנתבעים טוענים כי מדובר בהמחאה כדין ועל פיה יש להעביר את הכספים לידיהם.
עוד יוער כי מלכתחילה הוגש ההליך לבית המשפט בתל אביב, אך הועבר לבית משפט זה עקב היעדר סמכות מקומית.
במסגרת ההליך שלפניי העידו האחים מוטי וזאב גורה לבדם, וזאת בישיבה שהתקיימה ביום 18.5.2021. לאחר הדיון הגישו בעלי הדין סיכומים בכתב, לאחרונה בחודש ינואר 2022.
לאחר ששמעתי את העדויות, שקלתי את טענות הצדדים ושבתי ועיינתי בחומר המצוי בתיק, החלטתי לקבל את התביעה, מהנימוקים שיפורט להלן.
טענות הצדדים:
לשיטת התובעת, המחאת הזכות שבוצעה לזכויות התובעת בפסק הבורר אינה תקפה, וזאת משני טעמים עיקריים. הראשון כי ההמחאה מתייחסת לפסק הבורר מיום 10.1.08, פסק דין שבוטל ובמקומו ניתן פסק דין חדש. הטעם השני, ולגופו של עניין, כי המחאת הזכויות נעשתה ללא ידיעתו של בעל המניות בתובעת, מר מוטי גורה, ובניגוד לתקנון התובעת תוך הפרת אמונים.
התובעת מפנה למסמכי התאגדות החברה וטוענת כי בהתאם למסמכי ההתאגדות, בנקיטת פעולה כזו של המחאת זכויות, חלה חובה לזמן וליידע את הדירקטורים ואת בעלי המניות לאסיפה ולדון בכך. אך הדבר לא נעשה בעניינינו ומכאן שיש להורות על ביטול כתב המחאת זכויות.
התובעת אף מפנה לחוק המחאת חיובים , התשכ"ט – 1969, וטוענת כי עפ"י חוק זה, רק נושה יכול להמחאות זכות ללא הסכמת החייב. מאחר והנתבעת מס' 2 אינה נושה של התובעת, היה עליה היה לקבל את הסכמת בעל המניות בתובעת, הלא הוא מר מוטי גורה, אך לא פעלה כן.
מנגד, טוענים הנתבעים ביחס לכתב המחאת הזכויות כי מדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי החברה ובידיעתו של מוטי, בעל המניות בתובעת. מדובר בהחלטה שהתקבלה כדין ועל פי תקנון החברה, ממנו עולה כי אין צורך באסיפה כללית לצורך קבלת החלטות. כך שלמעשה ההחלטה התקבלה כדין, ללא כל חריגה מסמכות.
לדברי הנתבעים, ההחלטה למעשה משקפת את ההסכמות אליהן הגיעו זאב ומוטי, לפיהן כלל הזכויות והחובות של התובעת מכוח פסק הבורר הומחו לטובת הנתבעת, וזאת על מנת להשיב לזאב חלק מהכספים שהשקיע בתובעת, לרבות כלל ההוצאות שנשא בהן במסגרת הבוררות.
הנתבעים מדגישים כי העברת המניות בתובעת למוטי הייתה פורמאלית בלבד והוא התחייב לא לבצע שינוים בתובעת ללא ידיעת זאב. שכן, זאב המשיך להיות הבעלים בפועל של נכסי גורה, דבר אשר בא לידי ביטוי הן בפעילות וניהול שוטף של התובעת והן בהשקעה כספית בתובעת שנעשתה על ידו , בעוד שמוטי לא שילם כל חוב או הוצאה כלשהי של התובעת.
עוד מציינים הנתבעים כי התובעת לא ניהלה מעולם חשבון בנק, וכלל פעילותה התבצעה ושולמה על ידי זאב ועל ידי חברות אשר היו בבעלותו, כך שמוטי לא ראה עצמו כבעל זכויות בחברה.
כמו כן, הנתבעים מעלים טענת קיזוז, לפיה טוענים כי התובעת חבה כלפיהם סכום של מעל לארבעה מליון שקלים, סכום העולה משמעותית על הזכויות לפי פסק הבורר.
דיון והכרעה:
ראשית, אבהיר כי מצאתי ששני הצדדים הרחיבו את היריעה בדיון ובטיעון מעבר לזו הרלוונטית להכרעה במחלוקת. הועלו טענות בדבר הסכסוך בין האחים וקשריהם העיסקיים. לא מצאתי כי כל הטענות דרושות למחלוקת דנן, ולפיכך לא כולן יזכו להתייחסות בפסק הדין.
זאת ועוד, אף אינני מוצא מקום להכריע בשאלת גורלם של הכספים לאחר שיועברו לידי התובעת. אחת מטענותיו של זאב היא כאמור כי העברת התובעת לידי מוטי היא פורמלית בלבד, אך הוא לא עשה עד היום דבר כדי להשיב את מניותיה לידיו. ההכרעה בתיק זה היא בדבר זכות התובעת לכספי הבוררות, ולא בשאלה האם זכאי זאב להחזרת מניות התובעת לידיו, והאם הוא רשאי כיום לפעול לכך.
האם המחאת הזכויות נעשתה כדין?
את תקפותו של כתב המחאת זכויותיה וחובותיה של התובעת לטובת נתבעת מס' 2, אשר נעשה על ידי זאב כבעל נושא משרה בתובעת, יש לבחון, בראש ובראשונה, על רקע כללי חריגה מסמכות, כפי שהתגבשו בחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").
סעיף 55 לחוק החברות קובע:
"פעולה בחריגה מהרשאה
55. (א) חברה, ומי שפועל מטעמה, לא יבצעו פעולה שיש בהן חריגה מן המטרות הקבועות בתקנון, וכן לא יבצעו פעולה בלא הרשאה, או פעולה בחריגה מן ההרשאה.
(ב) נעשית, או שיש יסוד להניח שעומדת להיעשות, פעולה כאמור בסעיף קטם (א), רשאי בית המשפט, לבקשת החברה, בעל מניה, או נושה של החברה, שיש חשש לפגיעה בזכויותיו, לתת צו להפסקתה או למניעתה של הפעולה. "
כלומר, סמכותו של נושא משרה בחברה אינה בלתי מוגבלת והוא מצווה שלא לבצע פעולה החורגת מהרשאתו. תחומיה של ההרשאה נגזרים ממקורות שונים. על מקורות אלה נמנים, בין היתר, הוראות חוק החברות, מסמכי החברה ונוהליה ונוהגיה הפנימיים של החברה.
סעיף 46 לחוק החברות קובע הוראות כלליות לגבי תפקידי האורגניים העיקריים של החברה – האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנהל הכללי. כך למשל, האסיפה הכללית היא המוסמכת לקבל החלטות מהותיות שונות בעניין החברה; הדירקטוריון מתווה את מדיניות החברה ואת תכניות הפעולה שלה ומפקח על פעולות המנהל הכללי אשר מצידו מופקד על ניהולם השוטף של ענייני החברה.
כאמור לעיל, ביום 20.2.08 ערכה התובעת פרוטוקול הנושא את הכותרת "ממועצת המנהלים של נכסי גורה בע"מ", בו הוחלט להמחות לטובת נתבעת מס' 2 את כלל הזכויות והחובות עפ"י פסק הבורר, כאשר מי שחתום על מסמך זה הוא מר זאב גורה.
הנתבעים טוענים כי החלטה זו התקבלה על ידי זאב בהתאם לסמכויותיו בהיותו דירקטור ועל פי תקנון החברה. כאשר, מה שעומד מאחורי אותה החלטה הוא הסדר כספי שנועד להשיב לו חלק מהכספים אשר השקיע בתובעת. זאב מוסיף וטוען כי החלטה זו מבטאת את ההסכמות אליהן הגיעו, מוטי והוא. לדבריו "החלטת החברה שלעיל התקבלה כדין והיא מבטאת את ההסכמות שבינינו והייתה בידיעתו של מוטי, הוחלט וסוכם כי כלל הזכויות והחובות של התובעת עפ"י פסק הבורר הומחו לנתבעת; אני פעלתי לפי חלקי בהסדר ולהחלטת החברה ונשאתי בכל החיובים וההוצאות במסגרת הבוררות כגון שכ"ט עו"ד , שכ"ט הבורר , אגרות וכיו"ב בסך מצטבר של מעל 500,000 ₪ - סך הגבוה מהסך אשר לימים נפסק בבוררות עצמה. " (סעיף 18 לתצהירו).
הטענה כי החלטה זו התקבלה בידיעתו ובהסכמתו של מוטי לא הוכחה, וזאת בלשון המעטה. הנתבעים לא הציגו ולו ראשית ראיה המצביעה על כך כי החלטה זו הייתה בידיעת בעל המניות בתובעת ובאישורו. זאב אף מאשר כי החלטה זו לא הובאה לאישור האסיפה הכללית "....(אין בסיס לטענת מוטי כי ההחלטה הייתה אמורה לקבל את אישור האסיפה הכללית – הדבר לא נכתב בתקנון ולא עולה ממנו)" (סעיף 15 לתצהירו) . וזאת בניגוד למסמכי התאגדות התובעת, לפיהם על התובעת לכנס אסיפה כללית, בה צריכים להיות נוכחים גם בעלי המניות.
כך שנראה כי נתקיימו בעניינינו הוראות סעיף 56 לחוק החברות, הקובע כדלקמן:
"(א) פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפיי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב) או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה א על היעדר הרשאה.
(ב) אישור החברה בדיעבד לפעולה בחריגה ממטרות החברה יינתן בידי האסיפה הכללית בהחלטה שתתקבל ברוב הדרוש לשינו מטרות החברה; אישור כאמור לעניין פעולה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה יינתן בידי האורגן המוסמך לתת את ההרשאה.
(ג) אישור כאמור בסעיף קטן (ב ) לא יפגע בזכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני מתן האישור."
אמנם מנגד, מעדותו של מוטי גורה, מצטיירת תמונה לפיה הוא לא היה מעורב בפעילות התובעת ולא היה בעל זכות חתימה. אך יש לזכור כי לחברה לא הייתה למעשה פעילות שוטפת, עם זאת, מעדותו - שלא נסתרה - עולה כי הגם שלא היה בעל זכות חתימה, היה מעורב בהתנהלות החברה, לרבות הצגה בפניו של דו"חות כספיים טרם אישורם. מכאן שוודאי שכתב המחאת זכויות וחובות התובעת לטובת נתבעת מס' 2 בנכס העיקרי או אף היחיד של החברה במועד הרלוונטי, היה צריך להגיע לעיונו ואישורו.
אציין כי עדותו של זאב אינה אמינה בעיניי. מחד, הוא טוען כי החברה אשר בבעלותו, פרמה סל, פרעה את חובה כלפיי התובעת, אך לא מצאתי לכך ולו ראשית ראיה המוכיחה זאת. מה גם שעדותו בהקשר זה הייתה בלתי אחידה ומצאתי אותו כמי שמשיב תשובות מתחמקות, אשר אינן מתיישבות עם טענתו כבעל עסקים מצליחים. לאחר שמיעת עדותו מצאתי כי רב הנסתר על הגלוי, ודומה כי יש סיבה לערפל אותו הוא מבקש לפזר. אף טענתו כי השקיע בתובעת כספים רבים, אשר המחאת הזכויות נועדה לשם "התחשבנות" עמם, לא הוכחה.
זאב העיד בתצהירו על פרטים רבים, אשר בחקירתו הנגדית לא ידע להתייחס אליהם וסיפק תשובות עמומות, לא ברורות וודאי שלא משכנעות בנוגע להשקעותיו בתובעת, כמו גם לפריעת חוב של פרמה סל כלפיי התובעת. כך למשל באשר לטענתו כי נכסי גורה למעשה שייכת לו, נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא הגיש תביעה להחזרת התובעת לבעלותו, השיב "לשאלת בית המשפט – אם במקום להתנגד להעברת הכסף לחברה לא יכולתי פשוט להגיש תביעה ולדרוש החזרת התביעה לבעלותי, אני אומר שזה מה שעשיתי בתצהיר שלי אבל לא כתביעה. פעלנו לפי מה שחשבנו. לא חשבנו להגיש תביעה." (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 19-21)
עוד ראיתי לציין כי לא הוזמן לעדות רואה החשבון של התובעת, באשר למצבה הכספי של התובעת והחובות כלפיה ופריעת החובות כלפיה, ולא עוה"ד שחתם על כתב המחאת הזכויות, ואשר יכול היה להבהיר אם הפעולה אכן נעשתה בהתאם למסמכי התאגדות החברה ולחוק החברות. עובדה זו מדברת בעד עצמה ואין צורך לחזור על ההלכות הרבות שקבעו חזקה כי מי שאינו מביא עד רלוונטי ישמש הדבר כנגדו.