בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 12675-08-20 בן דת נ' ארז
לפני כבוד השופטת עינת רביד
תובע
משיב
מר צביקה בן דת
נגד
נתבע
מבקש
איתן ארז
החלטה
לפני בקשת הנתבע (להלן: המבקש) לחיוב התובע (להלן: המשיב) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, וזאת בהתאם לתקנה 157 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן: התקנות).
בקשת המבקש
1. לטענת המבקש תביעתו של המשיב מתייחסת לנזקים בהיקף של 3.5 מיליון ₪. בתביעתו נטען שהמבקש שימש ככונס נכסים לבדיקת הזכויות הרשומות על שם אדם בשם יהודה מימון, כולל זכויות כספיות המוחזקות אצל צד ג', בתיק גירושין שהתנהל בבית הדין הרבני האזורי, בין מר מיימון לרעייתו. המבקש הגיש בקשה להטלת עיקול זמני על כספי התמורה, שהמשיב היה אמור לקבל במסגרת עסקה למכירת מניות המשיב בחברת וים קלאבס בע"מ ומחמת עיקול זה נגרמו לו הנזקים הנטענים.
2. המבקש הכחיש את טענות המשיב, ונקבע כי הדיון יפוצל ותחילה תידון שאלת החבות. התיק נקבע לשני מועדי הוכחות, והצדדים הגישו ראיותיהם.
3. לטענת המבקש, יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה שכן המשיב מתגורר מזה שנים רבות בארה"ב, לא התייצב לדיון כלשהו, לא ציין בתביעתו את מענו הרשום, ואין עדות לכך שיש לו נכסים נזילים בארץ מהם ניתן יהיה להיפרע. עוד נטען שחיובו בערובה נדרש נוכח סיכוייה הקלושים של התביעה להתקבל.
תשובת המשיב
4. המשיב הגיש תשובתו לבקשה וטען שיש לדחותה, שכן בהתאם לפסיקה אין סוגרים את שעריו של בית המשפט בפני תובע בשר ודם גם אם מצבו הכלכלי אינו שפיר תוך שימת לב לסיכויי התביעה.
5. בענייננו, לא רק שמצבו הכלכלי של המבקש שפיר, ולמעלה מכך, הרי שסיכויי תביעתו טובים.
6. המשיב מאשר כי הוא מתגורר בחו"ל ועל כן לא ציין את מענו בכתב התביעה. לעניין זה הוא מדגיש כי בהתאם לאמנת האג עליה חתומה מדינת ישראל ובהתאם לתקנה 28(א) לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר-הדין האזרחי), תשכ"ט-1968 (להלן: אמנת האג), אין לחייבו בהפקדת ערובה רק מחמת היותו זר או מחמת שאין לו מקום מגורים בישראל.
7. באשר לנכסיו, נטען כי מעיון במרשמי רשם המשכונות, אשר צורפה לתשובה, עולה שלמשיב נכסים רבים בישראל, בדיקה אשר המבקש לא טרח לבצע טרם הגשת התביעה דנן.
8. עוד מוסיף המשיב שסיכויי התביעה אינם נמוכים כפי שטוען המבקש.
9. המשיב טוען עוד ביחס לעיתוי הגשת הבקשה, לאחר שהוגשו כבר ראיות הצדדים.
תגובה לתשובה
10. למבקש ניתנה האפשרות להגשת תגובה לתשובה, וזאת הוגשה.
11. בתגובה נטען, בין היתר, שארה"ב אינה חתומה על אמנת האג, וגם אם האמנה הייתה חלה לא היה בכך לשלול המשיב מהפקדת ערובה, שכן ככל שחלה האמנה, תובע לא יחויב בהפקדת ערובה מחמת היותו תושב זר, אך אין בכך לשלול הטלת ערובה מטעמים אחרים המצדיקים זאת.
12. המשיב לא תמך תשובתו בתצהיר מטעמו, כך שכל טענותיו העובדתיות, לרבות לעניין נכסיו חשבונותיו והחברות בשליטתו, נטענו ללא כל תימוכין.
13. באשר לדוח רשם המשכונות, להוכחת נכסי המשיב, אזי חזקה כי הללו ממושכנים לטובת בנק/מלווה אחר, וכך אף עולה מעיון מדוקדק בהם.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
14. התקנה הרלוונטית לעניינו היא תקנה 157 לתקנות הקובעת כדלהלן:
"157. (א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע.
(ב) לא ניתנה הערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה."
15. תקנה 157 לתקנות החליפה את ההוראה שהייתה קבועה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן : התקנות הישנות), באשר לחיובו של אדם יחיד, בשונה מחברה, בהפקדת ערובה. תקנה 157 לתקנות הותירה את סמכותו של בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, אך ריככה את הסנקציה בגין אי הפקדת הערובה, כך שהתביעה תימחק ולא תידחה.
בהתייחס לתקנה 519 לתקנות הישנות, נקבעו בפסיקה מספר שיקולים עיקריים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבחינת בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה, ואלו רלוונטיים אף ביחס לתקנה 157 לתקנות. בין שיקולים אלו נקבעו ארבעה שיקולים עיקריים: תושבות חוץ של התובע- אזרח זר שאין בידו להצביע על נכסים בישראל; אי ציון מען עדכני בכתב התביעה; סיכויי התביעה; ומצבו הכלכלי של התובע [ראו רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.01.2013)].
16. בהתאם לפסיקה, ככלל אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, ואף אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד, זאת בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית (רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל, 18.10.2007).
עם זאת נקבע ש"לצורך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו, נקבע כי כשסיכויי התביעה נמוכים או כשמדובר בתביעת סרק ניתן לחייב את התובע בהפקדת ערובה [ראו: רע"א 4037/12 סופר-סייג נ' ארז איתן עו"ד מנהל מיוחד פסקה 6 (18.10.2012); עניין אברהם, פסקה 5; גורן, בעמ' 750]. ויודגש, גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק [ראו: רע"א 5104/10 בן דוד נ' מדינת ישראל (17.11.2010)]. מועד הגשת הבקשה ומועד הדיון בה ביחס לשלב בו מצוי ההליך עשויים להוות שיקול רלוונטי לעניין ההכרעה בבקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו עניין אברהם, פסקה 5). עוד אציין כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בבואה לערוך את האיזון האמור בין השיקולים השונים ולקבוע האם יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה [ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004)]." רע"א 1572/14 דוד עזר נ' אמריקה-ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ (פסקה 6 לפסק הדין, 14.07.2014)
מן הכלל אל הפרט
17. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מקבלת את בקשת המבקש זאת כמפורט להלן.
18. המשיב טוען כי היות וארה"ב חתומה על אמנת האג אין מקום לחייבו רק מחמת היותו תושב חוץ.
אמנת האג, מכוחה נתקנו תקנות אמנת האג, קובעת בתקנה 28 שלה כי תובע שהוא אזרח אחת המדינות החתומות על האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא יחויב בעירבון מחמת היותו זר או נטול מקום מושב בישראל. רשימת המדינות החתומות על האמנה מופיעה בתוספת, כפי שמעודכנת לתשנ"ח-1998, לפי אותה רשימה ארצות-הברית אינה חתומה על האמנה. גם בדיקה באתר האינטרנט של האמנה המציין, בין היתר, את המדינות החתומות עליה, מעלה שארצות הברית לא חתמה על אמנה זו . זאת ועוד, ואף אם ארה"ב הייתה חתומה על האמנה, הרי שהאמנה אינה קובעת פטור גורף מחיוב בהוצאות לכל מי שבא בשעריה, אלא מטרתה היא לנטרל את השיקול בדבר היות בעל הדין תושב של מדינה זרה. ראו רע"א 2795/10 ד"ר גיא פיטוסי נ' מדינת ישראל, 17.3.2011).
19. על פי הפסיקה, היותו של תובע תושב חוץ מחייבת לבחון האם התובע הוא אזרח זר שאין בידו להצביע על נכסים בישראל, מהם יוכל הנתבע להיפרע ברבות הימים עם דחיית התביעה. שיקול זה נובע מהקושי שבאכיפת פסקי דין ישראליים מחוץ לשטחי המדינה. ואולם גם במקרה בו מעורב בתביעה תושב זר, אין די בכך על מנת לחייבו בהפקדת ערובה באופן אוטומטי, אלא יש לשקול שיקולים נוספים.
אשר לאי ציון מען עדכני בכתב התביעה נקבע כי דרישה זאת נועדה לספק לנתבע כתובת אליה יוכל לפנות לצורך גביית הוצאותיו ככל שיהא זכאי להן (ראו רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (13.11.2014).
20. בתיק זה אין חולק שהמשיב מתגורר בחו"ל ולא ציין בכתב התביעה את מענו העדכני. על כן יש לבחון האם הוכיח המשיב שבידיו נכסים בארץ מהם יוכל המבקש להיפרע ככל שתידחה התביעה, על כך יש להשיב בשלילה.
21. ראשית אציין כי המשיב העלה בתשובתו שלל טענות עובדתיות, אשר לא נתמכו בתצהיר ודי בכך כדי לדחותן.
22. שנית, המשיב צירף לתשובתו, דוח נכסים, אשר הופק על ידי "טאבו ישיר" ואשר בו מפורטים נכסיו, נכסי מקרקעין ובעלות על מניות. לעניין זה, וכפי שנטען על ידי המבקש, עת עולה מהדוח כי קיימים משכונות על נכסים אלו, ואף לא ברור מה מצבן של החברות בהן יש למשיב מניות (כאמור לא הוגש כל תצהיר המתייחס לנתונים אלו), לא ניתן להסיק מכך כי למשיב קיימים בארץ נכסים מהם ניתן יהיה להיפרע, ככל שתביעת המשיב תידחה.
23. באשר לסיכויי התביעה, ועת הצדדים מצויים לאחר הגשת ראיות, אעיר, כי בפני המשיב משוכות לא פשוטות לצורך הוכחת תביעתו, ואף נימוק זה מטה את הכף לטובת חיובו של המשיב בהפקדת ערובה.
24. במכלול השיקולים, ובשים לב כי בהתאם לפסיקה עת פוסקים ערובה, נכון לקבוע את סכומה בשיעור שאינו גבוה יתר על המידה (ראו פסק הדין בעניין שויהידי, פסקה 8), ואף בשים לב שהבקשה הוגשה לאחר שהמבקש כבר הגיש ראיותיו, והדיון בתביעה פוצל כך שבשלב ראשון תידון שאלת החבות, אני קובעת כי על המשיב להפקיד סך של 80,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות המבקש.
25. הערובה תופקד עד ליום 24.4.2022.
26. ככל שלא תופקד הערובה במועד תימחק התביעה.
ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"ב, 03 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
עינת רביד