47. התובעת טענה כי ס"ס ישראל המשיכה לספק לה סחורות ולגבות ממנה דמי זיכיון לאחר החתימה על הסכם העברת הפעילות וחרף סירובה לחתום על הודעת ההמחאה, והדבר מלמד על הכרתה בהמשך הקשר החוזי על פי הסכם הזיכיון, ועל נטילת מחויבויותיה של ס"ס רשתות כלפיה על פי ההסכם הנ"ל.
גם טענה זו אין בידי לקבל, שכן העברת דמי הזיכיון לטובת ס"ס ישראל נבעה מהסכם העברת הפעילות והמחאת הזכויות של ס"ס רשתות על פי הסכם הזיכיון לטובת ס"ס ישראל, ואין בה כדי להטיל על ס"ס ישראל חובה לקיים את התחייבויותיה של ס"ס רשתות כלפי הזכיינים השונים וביניהם התובעת כפי שצוין לעיל. כך גם העברת הסחורות שהינו דבר שהתחייב מהמשך הפעלת החנות תחת המותג של הרשת עד למכירתה לשלומי וחתימתו על חוזה חדש עם ס"ס ישראל, והנני מפנה בהקשר זה לעדויותיהם של עופר ומיכאל מטעם ס"ס ישראל בעמ' 80 ש' 24-21, עמ' 81 ש' 4-1, עמ' 157 ש' 23-18, עמ' 158 ש' 7-3 לפרוטוקול.
48. סוף דבר
המסקנה מכל האמור לעיל היא שהתובעת לא הוכיחה מקור חוקי לחיובה של ס"ס ישראל בקיום התחייבויותיה של ס"ס רשתות כלפיה על פי הסכם הזיכיון לרבות בעניין תניית הבלעדיות, ולפיכך דין התביעה להידחות, וכך הנני מורה.
49. התובעת תשלם לנתבעת מס' 2 (ס"ס ישראל) שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ד' ניסן תשפ"ב, 05 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
כאמלה ג'דעון