36. כעולה מן האמור לעיל, התובעת מציינת אף היא בין שלל המסמכים שהחליפו הצדדים גם את מסמכי ההזמנות שנעשו מעת לעת [ראו למשל המצוטט לעיל מכתב ההגנה "הוחלפו בין הצדדים שלל תכתובות, שכללו בעיקרן את פרטי ההזמנות שנעשו מעת לעת, לצד תכניות אסטרטגיות ויעדי מכירות שנתיים (לרוב בפריסה של שלוש שנים קדימה) ...]. דומה שלא יכול להיות חולק כי תנאי ההזמנה הם חלק מהמסמכים שהועברו בין הצדדים במסגרת מערכת היחסים הנמשכת שביניהם. עם זאת, לטענת התובעת הכללת תניית הבוררות בתנאי ההזמנה, אינה עונה לתנאי של הסכמה בכתב לבוררות, כנדרש לפי הדין.
37. הלכה היא, כי אין הכרח שהסכם הבוררות ייחתם על ידי הצדדים כתנאי לתקפותו ולצורך עיכוב הליכים; וכי הסכם בכתב למסור סכסוך לבוררות, יכול להשתכלל גם בהיעדרה של חתימה, באמצעות חליפת מכתבים, דוא"ל ותכתובות אחרות ואף בדרך של אימוץ של תניית בוררות כתובה בהתנהגות או באופן התנהלותם של הצדדים. למעשה, הדרישה היא לתעוד בכתב לתוכנה של תניית הבוררות כאשר ההסכם עצמו יכול להשתכלל בדרכים שונות. הדברים יפים במיוחד בעידן הגלובאלי הממוחשב, על אמצעי התקשורת המגוונים שהוא מציע לצורך ביצוע עסקאות.
38. על פי הפרשנות המקובלת, גם אמנת ניו יורק מכירה בתניית בוררות בכתב שאינה חתומה. בהקשר זה נקבע בסעיף 2(2) לאמנה כי "הסכם בכתב" "כולל גם סעיף בוררות בחוזה, או הסכם בוררות, שנחתמו על ידי בעלי הדין או הכלולים בחליפת מכתבים או טלגרמות". כפי שמציינת אוטולנגי בספרה בוררות-דין ונוהל, עם התקדמות הטכנולוגיה מאז התגבשה אמנת ניו יורק, אין קושי לראות בהודעות דואר אלקטרוני כ"מכתב" או כ"טלגרמה", שכן אמנת ניו יורק מכירה גם בסעיף בוררות הכלול בחליפת טלגרמות שאינן חתומות מבחינה טכנית (מהדורה רביעית מיוחדת, עמ' 327 (2005)).
39. כאמור, די גם בהסכמת הצדדים לתניית בוררות כתובה ועל הסכמה כאמור ניתן ללמוד גם מהתנהלותם של הצדדים. ברע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVICES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (מיום 12/4/10) קבע בית המשפט העליון, כי יש להכיר בתניית בוררות שבהסכם כללי שבין הצדדים, אף שאין מחלוקת שזה לא נחתם מעולם; וכי די בכך שעותקים ממנו נשלחו באמצעות הדואר האלקטרוני באופן חד כיווני, כאשר התנהלות הצדדים לאחר שליחתה של הודעת הדואר האלקטרוני והסתמכותם הלכה למעשה על ההסכם, מהווה ראיה מובהקת לעצם קיומו של הסכם בוררות בכתב. בעניין אחר, רע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' KIA MOTORS CORPORATIONS (27/6/12), תבעו סמל"ת וקוריאה מוטורס (חברת בת 100% של סמל"ת) את חברת קיה ואחרים, בגין סיום חוזה הפצה. קוריאה מוטורס טענה להפרת חוזה ההפצה שנחתם ביניהן ואילו סמל"ת טענה להפרת חוזה מכללא שנכרת עמה בקשר עם הקמת מרכז לוגיסטי לטיפול ברכבים שייבאה קוריאה מוטורס מקיה. נקבע כי יש להחיל את תניית הבוררות שבהסכם ההפצה שנחתם עם קוריאה מוטורס, גם על סמל"ת, שכן אם נכונה הטענה להסכם מכללא אזי "אין מנוס מאשר לקרוא אל תוך אותו הסכם מכללא את עניינה המפורש של קיה בישוב של הסכסוך בבוררות. מדובר בהסכמת הצדדים, בדרך של התנהגות, לקבל על עצמם את תנאי החוזה הכתוב שכרתה קיה עם קוריאה מוטורס. בכך די על מנת למלא אחר דרישת הכתב המופיעה בסעיף 1 לחוק הבוררות". הדבר עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הראויה השואפת, כאמור, לאכיפה יעילה של הסכמי בוררות בינלאומיים, תוך הגברת הוודאות בעניין זה ומיגור החשש מפני אי כיבוד הסכמי בוררות בינלאומיים (ראו ד"ר שמעוני, בספרו הנ"ל בעמ' 15).