40. ביישום הדיון לענייננו, סבורני כי באופן דומה יש לומר, כי עם ביצוען של הזמנות אינספור משך שנים באתר המקוון של הנתבעת, תוך אישור תניית הבוררות (והדין), אשר תוכנה מתועד בכתב במסגרת תנאי ההזמנה - יש כדי למלא אחר דרישת הכתב בסעיף 1 לחוק הבוררות ובאמנה.
41. אין מחלוקת, כי בכל ביצוע הזמנה חדשה דרך הפורטל המקוון של הנתבעת, על המזמין ובכלל זה, על התובעת, לסמן באופן אקטיבי את הסכמתו לתנאי ההזמנה; וכי בחלון שנפתח לצורך אישור התנאים וביצוע ההזמנה, הובאו (גם) עיקרי תניית הבוררות (והדין) כמובא לעיל.
42. התובעת טוענת, כי אין מדובר בהסכמה בכתב כנדרש, מכיוון שאת ההזמנות ביצעו עובדים שונים (זוטרים?) של התובעת או משום שמדובר באישור אגבי או בתניה "שהוגנבה" ואושרה על ידי עובדיה בהיסח הדעת וללא מודעות התובעת. אני דוחה טענה זו, שלא הוכחה ואיננה מתיישבת עם הראיות וכלל נסיבות העניין. זכרה בא כלאחר-יד בתשובת התובעת לבקשה לעיכוב הליכים והיא אף אינה נתמכת בתצהיר שתמך בתשובה זו.
43. כאמור, מעיון בתצהיר התובעת שהוגש בתמיכה לתשובה לבקשה עולה כי זה אינו תומך בטענה שאת ההזמנות ביצעו עובדיה של התובעת ללא ידיעתה, בלחיצות אישור אגביות. בתשובה נטען כי "אין להלום שתנאי חוזה הייבוא וההפצה בין הצדדים, שראשיתו כאמור בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, התעצבו בשנים האחרונות 'במעמד צד אחד' וללא ידיעתה של התובעת, תוך שעובדיה ביצעו הזמנות בפורטל המקוון של הנתבעת ... ודאי וודאי שאין לאפשר לנתבעת 'להגניב' תניית בוררות לתוך מערך ההתקשרות החוזי, תוך חוסר תשומת לב או הטעיה - כאשר ההלכה הפסוקה עמדה על כך שהסכמה לתניה כזו צריכה שתהא מפורשת" (ס' 3א בעמ' 2). ובמקום אחר שם נטען עוד, כי "לשיטת הנתבעת, חוזה ייבוא והפצה ממושך זה, שראשיתו לפני למעלה משלושה עשורים, התעצב מחדש, בהתאם לרצונה החד-צדדי - והכל בעקבות לחיצות 'אישור' אגביות של מי מעובדי התובעת, עת שביצעו הזמנות מוצרים בפורטל המקוון של הנתבעת בשנים האחרונות (הזמנות שהיוו למעשה רק יישום של חוזה המתמשך בין הצדדים, ועמדו בהלימה עם יעדי המכירות שסוכמו מראש בין הצדדים מעת לעת)" (ס' 9 בעמ' 4) (כאמור, כל ההדגשות בקו הן שלי - י' ב'). לטענות אלה אין תמיכה בתצהיר. בתצהיר הסתפקה התובעת בטענה כללית, שלפיה מעולם לא נתנה הסכמתה, לא כל שכן הסכמתה המפורשת, לתניית בוררות (ס' 1 וס' 10). עוד טענה שם כי במסגרת החוזה ארוך הטווח שבין הצדדים המבוסס בעיקרו על התנהגות הצדדים, לא הייתה הסכמה לבוררות (ס' 4); כי אין להניח שהתובעת הייתה מסכימה לתניית בוררות הכופה עליה התדיינות במדינה זרה לפי הדין הזר ובהליך בוררות חסוי בשפה זרה, בהיותה חברה משפחתית ישראלית (ס' 6); וכי הליך כאמור אף יהיה כרוך מבחינתה במשאבים רבים ולפי הדין הזר יקשה עליה להיפרע מהנתבעת ואף יצא מנקודת הנחה שגויה כי חלים תנאי ההזמנה ובכל אלה יש כדי להרתיעה מנקיטת הליך כזה (ס' 8). הטענה שאת הרכישות ואת ההקלקה לאישור תנאי ההזמנה ביצעו עובדי התובעת (העלומים) באופן אקראי, לא מודע וכיוצ"ב - לא מצויה בתצהיר.