עוד מחדדת הוראת החוק האמורה וקובעת, בס"ק (א)(2) שבה, כי לעניין סעיף קטן זה יראו אדם כמודע לשימוש באישיות המשפטית הנפרדת כאמור בחלופות הנ"ל אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
31. הנתבעים העידו על המאמצים הרבים שעשו על מנת להקים את מכוני הכושר ועל מנת להמשיך לקיימם. הנתבע העיד בהתרגשות את הדברים הבאים (עמ' 38 ש' 4-32):
"מגיל 17.5 אני נשוי עם ילד. השתחררתי מהצבא ועבדתי על מונית. זה לא עבודה שהייתי גאה בה. שושי דחפה אותי מאד שאתקדם ואעשה משהו טוב שאהיה מאושר. עסקתי במשהו שזה לא הייתי אני. כל החיים הייתי אדם שעוסק בספורט ושושי רצתה מאד שאתקדם גם כדי לקדם את הנישואים. ההחלטה לפתוח חדר כושר היה חלום לעשות את זה. הייתי מתעמל כל החיים. היא דחפה אותי ועודדה אותי. כשפתחנו את החברה, אפילו השם של החברה זה סיפור מצחיק. הבן הגדול אמר שמה שמתאים לי יותר אגו וככה פתחנו את החברה. זה היה וואו לעשות משהו עם עצמי ולראות שאני שווה משהו. גדלנו יחד. היא המשיכה ללמוד הוציאה בגרויות מדהימות. יכלה להתקבל לכל דבר בלימודים ושמחתי מאד. הייתי מאד גאה בזה. היא למדה באוניברסיטה ואני הייתי חייל ועשיתי הכל כדי שתוכל ללמוד. עד שהגעתי למצב כזה והדברים התפתחו ככה והיא עודדה ועשתה הכל והחברה נקלעה לקשיים.
בשנה הראשונה שילמתי כל מה שצריך ובשנה השנייה אשתי אמרה לי שהארנונה לא מציאותית ולא נוכל לעמוד בזה והתחלנו לשלוח מכתבים ולא רציתי לברוח וניסיתי לעשות הכל. שילמתי רק על השנה הראשונה מלא ולאחר השנה השנייה שילמנו פחות, היינו לוקחים שוברים ורצינו לשלם ולא עמדנו בזה... הגענו לבג"ץ... ובשנת 2008 העיריה הסכימה להוריד את הארנונה אבל בגלל הבחירות לא אשרו לנו ודחו אותנו עד 2010. הם הורידו בחמישים אחוז בשנת 2010 או 2011... אני יודע שכל חדרי הכושר שהיו בבג"ץ כולם נסגרו ועברו לבעלים חדשים... ההסדר היה מאוחר מדי. לא היה לי מאיפה להביא את הכסף. הבן שלי נהיה נכה צה"ל אפילו לא יכולנו לממן לו טיפול. אני בלי שיניים, אני גרוש, גר במרתף, אין לי מאיפה להביא את הכסף... אני מתבייש לעמוד כאן".
משנשאל הנתבע מדוע המשיך להפעיל את העסק עד 2011 אף שלא "התרומם" כלכלית, השיב הנתבע (בעמ' 39 ש' 9-18):
"להודות בכישלון לי היה מאד קשה. לא באתי מעבודה שהייתי גאה בה. קיוויתי שהדברים ישתנו ונצליח להוריד את הארנונה... עשינו תהליכים באמצע ועשינו ניסיונות".
משנשאל הנתבע על פתיחתו של סניף נוסף לעסק השיב הנתבע (עמ' 39 ש' 21-27):