בית משפט השלום בירושלים
ת"א 2111-07-14 עירית ירושלים נ' ברדע אורנשטיין ואח'
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופטת אורנה סנדלר-איתן
התובעת עירית ירושלים
נגד
הנתבעים 1. א.מ.כ. מועדוני כושר בע"מ (ניתן פסק דין)
2. אגו – מכון כושר בע"מ (ניתן פסק דין)
3. שושנה ברדע אורנשטיין
4. שאול רונן ברדע
באי-כוח התובעת: עו"ד אפרת דבוש ינקלביץ ממשרד י. שפירא ושות', עורכי דין
בא-כוח הנתבעים: עו"ד בתיה קאופמן
פסק דין בעניין הנתבעים 3-4
1. הנתבעים 3-4, בני זוג לשעבר, הם בעלי שליטה בנתבעות 1-2, שהן חברות פרטיות: הנתבעת 3 היא בעלת השליטה הרשומה בנתבעת 1 (להלן - 'אמכ)' ואילו הנתבע 4 הוא בעל השליטה הרשום בנתבעת 2 (להלן - 'אגו').
הנתבעים הפעילו באמצעות אמכ ואגו מכוני כושר בתחום שיפוטה של התובעת: אמכ החזיקה בנכס מס' 301290134010277, הרשום בחשבון מס' 7612492001, המצוי ברחוב האומן 9 ירושלים, ואילו אגו החזיקה בנכס מס' 302411160000045, הרשום בחשבון מס' 6732432001, המצוי ברחוב קרית המדע 11 ירושלים.
לטענת התובעת הותירה אמכ חובות ארנונה בסך 620,673.65 ₪ בגין תקופת ההחזקה בנכס מיום 1.1.2007 ועד ליום 31.3.2009, ואילו אגו הותירה אחריה חובות ארנונה בסך 1,164,225.28 ₪ בגין תקופת ההחזקה בנכס מיום 1.1.2007 ועד ליום 31.7.2011.
סכום חובן המצטבר של אמכ ואגו עומד על סך של 1,784,898.93 ₪, נכון ליום 28.1.2015.
2. תחילה הוגשה התביעה כנגד אמכ בלבד בגין חוב שנוצר בגין חלק מתקופת ההחזקה שפורטה לעיל. לאחר שנמסר כתב התביעה, התעורר חשש אצל התובעת שהמדובר בחברה שאינה פעילה. מחקירה כלכלית שנערכה מטעמה למדה התובעת על זיקה בין אמכ לאגו, וביקשה לתקן את כתב התביעה כמפורט לעיל.
3. אגו הפסיקה את פעילותה בשנת 2005, ואילו אמכ חדלה מלפעול בשנת 2011. פסקי הדין ניתנו כנגד נתבעות אלה בהעדר הגנה.
4. התביעה כנגד הנתבעים 3-4 (להלן - 'הנתבעים') באופן אישי הוגשה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, תוך שהתובעת הפנתה בכתב התביעה המתוקן לחלופה הקבועה בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, הקובעת כי –
"היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה שבו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".
יצוין כבר עתה כי בסיכומים מטעמה טוענת התובעת לראשונה, שמתקיימות בענייננו חלופות נוספות בהוראת סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (ראו פרק ו' לסיכומי התובעת, בסעיפים 137 ואילך). להרחבת חזית זו מצד התובעת אין מקום, ולפיכך לא אדרש לטענות אלה לגופן (השוו: רע"א 4532/19 מריאן רמוס נ' עיריית תל אביב יפו (31.10.2019), בפיסקה 27 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז).
5. התובעת טוענת עוד, כי בנסיבות העניין יש לחייב את הנתבעים באופן אישי בחוב הנטען גם מכוח הוראתו של סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן - 'חוק החברות'), וזאת מאחר שלטענתה ניצלו השניים לרעה את מסך ההתאגדות לצורך שלשול רווחים לכיסם הפרטי, תוך יצירת מצג שווא בכוונת רמייה כלפי התובעת, כאילו אמכ ואגו מסוגלות לפרוע את חובן.