26. על מנת שלא להלאות את הקורא איני רואה מקום לפרט את התייחסותו של מומחה התובעת רו"ח דונביץ' בחוות דעתו לסכומים זניחים נוספים, כגון סעיף "לקוחות" בסך של כ - 2,500 ₪ בדוח של אמכ ובסך של כ-44,000 ₪ בדוח של אגו, וסעיף "רכוש קבוע" בדוח של אמכ בסך של כ - 3,000 ₪. למניעת ספקות אציין כי גם בנוגע לסכומים אלה מקובלים עליי לחלוטין ההסברים שמסרו הנתבעים בעדויות מטעמם, ובכלל זה בחוות דעתו של רו"ח רז (ראו תצהירו של הנתבע בסעיפים 115-117 ותצהירה של הנתבעת בסעיפים 118-121, עליהם לא נחקרו הנתבעים, וכן את חוות דעתו של רו"ח רז בסעיפים 2.ב-ד, 3.ב. ו-3.ג.2).
27. לסיכום, לאור הראיות שהוצגו לי אני קובעת כי הנתבעים עמדו בנטל המוטל עליהם לסתור את חזרת הברחת הנכסים. שוכנעתי כי לא זו בלבד שהנתבעים לא שלשלו לכיסם כספים כלשהם מנכסיהן של אגו ואמכ, אלא שהם נותרו בחסרון כיס משמעותי כתוצאה משרשרת הפעולות העסקיות אותן נקטו במרוצת השנים במהלכן הפעילו את החברות הללו.
הרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות?
28. כזכור, התובעת השתיתה את תביעתה לחלופין על עילת הרמת המסמך לפי סעיף 6 לחוק החברות. בהקשר זה טוענת התובעת שהנתבעים הפעילו את אגו ואמכ תוך עירוב נכסים ביניהן, ותוך הפעלתן במימון דק, והכל תוך קיפוח התובעת כנושה בלתי רצוני.
29. לא מצאתי ממש בטענות אלה של התובעת.
כבר נפסק לא אחת כי הסעד של הרמת מסך הוא סעד קיצוני ומרחיק לכת שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים בלבד, שכן משמעותו היא ביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ושינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות על ידי בית המשפט. הלכה זו קיבלה משנה תוקף לאחר שתוקן סעיף 6 לחוק החברות בשנת 2005, באופן שצומצמו במידה ניכרת המקרים שבהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה (ראו ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.2015), בפסקה 56 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר) וכן ת.א. (מחוזי י-ם) 56424-07-12 עירית ירושלים נ' שמוליק בודי פרפקט בע"מ (31.8.2018), בפסקה 190 לפסק דינו של כב' שופט א' דראל).
30. סעיף 6(א)(1) לחוק החברות קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...