ר.א, אמו של ל.א, זיהתה את בנה בסרטון שהוצג בפניה בעת מסירת הודעתה במשטרה (ת/124).
הנאשמת 1 התייחסה למתואר בהודעתה במשטרה וטענה: "אני לא גררתי אף אחד" (ת/76, ש' 426-430). וכן: "זה שלקחתי אותו מהמשחקים ושמתי אותו שם אני לא רואה שום דחיפה" (ת/24, ש' 29-31).
בעדותה בבית המשפט טענה הנאשמת 1 כך: "אני לקחתי אותו מהספה כמו שצפינו ביחד והבאתי אותו לרחבה, אני לא זרקתי את הילד על הרצפה. כל ילד יכול ליפול, אנחנו במדינת ישראל וגם לי יש ילדים כל ילד יכול ליפול, לא קרה לו כלום ולא שום דבר ולא זרקתי את הילד" (פרוט' מיום 25.3.2022, עמ' 1521-1523).
193. מצפיה בסרטון עולה כי הנאשמת 1 תועדה כשהיא מושכת בחוזקה את הפעוט ל.א בידו מספר מטרים, מצד האחד של החדר עד שבשלב כלשהו הניפה את ידה קדימה במהירות ועזבה את אחיזת הפעוט. כתוצאה מהתנופה, הפעוט נראה "נמרח" על הרצפה במרחק של כמטר וחצי מהמקום שבו עזבה הנאשמת 1 את אחיזתה. המרחק מלמד על התנופה שבא שחררה הנאשמת 1 ידו. הפעוט נפל על הרצפה ובלם עצמו בידיו. לאחר מכן התיישב הפעוט על הרצפה למשך מספר שניות וקם על רגליו. אין כל בסיס לדברי הנאשמת 1, כך בעדותה, לפיה היא לא הפילה אותו וכי "כל ילד יכול ליפול". עצם הסבר מיתמם זה מצביע על התחמקות הנאשמת 1 מלהתמודד עם חומרת התנהגותה כלפי הפעוט.
נוכח האמור, אני מוצא להרשיע את הנאשמת 1 בעבירה של תקיפה סתם כלפי הקטין ל.א, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
הפעוט נ.
194. לפי סעיף 7(יב) לכתב האישום, בתאריך 23.7.2020 בשעה 15:37, על מנת לסדר את ידו של הפעוט נ., בתוך שרוול חולצתו, משכה נאשמת 1 את הפעוט לעברה, כאשר היא אוחזת בחולצתו, ואז משכה בידו בחזקה.
הנאשמת 1 זיהתה את נ. בהודעתה במשטרה, וביחס לנטען כלפיה, מסרה: "אני לא דחפתי אותו אני הזזתי אותו. אני סידרתי לו את החולצה והזזתי אותו" הנאשמת 1 טענה שאינה רואה כי הפעוט בוכה (ת/76, ש' 246-249).
--- סוף עמוד 150 ---
בעדותה בבית המשפט זיהתה הנאשמת 1 את הפעוט, ומסרה כי: "הוא עמד, שיחק עם החולצה בתוך היד, קראתי לו וסידרתי לו את החולצה והלך, אני לא דחפתי אותו והוא לא ישב בגללי" (פרוט' מיום 31.3.2022, עמ' 1658-1660).
מצפיה בסרטון עולה כי הפעוט עמד בקרבת מקום לנאשמת 1, שעה שידו "נכלאה" בתוך החולצה. הנאשמת 1 תפסה את חולצתו ומשכה את הפעוט לכיוונה, שלפה את ידו מהחולצה דרך השרוול, ושלחה את הפעוט לדרכו תוך דחיפה קלה.