בכל הנוגע לאופן כיסוי הפעוטה בשמיכה, הכולל את ראשה, הסבירה הנאשמת 2 בעדותה כי עשתה כן כדי לסייע לפעוטה להירדם בחושך, בעוד אור היום האיר את חלל החדר דרך החלונות. לדבריה, לאחר שהפעוטה נרדמה היא הסירה את השמיכה מעל לראשה.
עוד הוסיפה: "אף ילד לא ניסינו, חס וחלילה, לשים את השמיכה על הראש שיקרה לנו אסון, ושחס וחלילה ילד ילך לעולמו, אנחנו נשב כל החיים שלנו בכלא על רצח. זה נראה הגיוני? מה פתאום" (פרוט' מיום 3.4.2022 עמ' 1878).
--- סוף עמוד 173 ---
הצפייה בסרטון לא מותירה ספק. הנאשמת 2 ישבה על כורסא לצד המזרן עליו שכבה א.ל. הנאשמת 2 כיסתה את כל גופה של הפעוטה, לרבות ראשה, בשמיכה, וכל אימת שהפעוטה הזיזה את השמיכה, שבה הנאשמת 2 וכיסתה את ראשה פעם אחר פעם, במשך דקות ארוכות. אבהיר, לדידי אין מקום להרדים או להרגיע כל אדם, לבטח פעוטות רכים בשנים, בדרך של כיסוי ראשם בשמיכה. הסיכון הפוטנציאלי לגרימת חנק ומוות הוא ממשי, בעיקר אצל פעוטות. נדמה כי אך צריך לקוות כי אותו פעוט יסיר את השמיכה מעל ראשו לבל ייחנק. תפקידן של הנאשמות, כמי שאחראיות על הפעוטות, היה דווקא למנוע מהם לכסות את ראשם, לבטח לא לעשות כן בעצמן. כיסוי פעוט מתחת לשמיכה באופן שכזה, שאכן דומה לכיסוי גופה, מביא לכך שהפעוט מאבד שליטה על הנעשה ועשוי לגרום לו לחרדות ולאימה. אין הצדקה למעשה פסול שכזה, אף אם כוונת הנאשמת 2 הייתה להרדים את הפעוטה ולהצליל את סביבתה. במקרה דנא, א.ל ביקשה להסיר את השמיכה פעם אחר פעם מפניה, מבלי למעשה שקמה ממקומה או הזיזה את גופה. ובכל זאת הנאשמת 2, התעקשה לכסותה שוב ושוב, בתנועות גסות ומלחיצות. אין בידי לקבל כי זו הדרך להרדים פעוטות. במקרה דנא נצפתה הנאשמת 2 משוחחת באותה עת בטלפון, תוך שכיסתה את ראשה של א.ל פעם אחר פעם. ספק אם כך באמת אפשרה הנאשמת 2 סביבה נוחה ורגועה לפעוטות שסביבה על מנת שיירדמו. אני קובע אם כן כי כתב האישום תיאר נכונה את אשר ארע.
(ב) לפי סעיף 3(ב) לכתב האישום, בתאריך 19.7.2020 בשעה 09:37 נאשמת 2 ישבה על כיסא במרחב הנוסף בעת שהפעוטות שיחקו סביבה. הפעוטה א.ל ניגשה אל נאשמת 2 עם חפץ בידה, נאשמת 2 תפסה את החפץ מיד הפעוטה והשליכה אותו על הרצפה. מיד לאחר מכן אחזה נאשמת 2 את הפעוטה מחולצתה, משכה אותה לעברה בכוח, וכתוצאה מכך הפעוטה נפלה על הרצפה ונחבטה בשולחן.
הנאשמת 2 התייחסה למתואר בהודעתה במשטרה וטענה: "אני מסדרת לה את החולצה והיא נופלת לבד אני לא נגעתי בה" (ת/21, ש' 25-27).