הנאשמת 2 הסבירה את מעשיה בהודעתה במשטרה, כך: "אני תפסתי אותה מהחולצה והושבתי אותה לידי" (ת/52, עמ' 2-3).
בעדותה בבית המשפט עומתה הנאשמת 2 עם תוצאות מעשיה כלפי ש.צ, כך לפי הסרטון, שבו נצפתה הפעוטה בוכה על הרצפה, בעוד הנאשמת 2 התעלמה ממנה, וכך מסרה: "בסדר, אז יכול להיות שעשיתי טעות, יכול להיות שכן הייתי צריכה לראות ו, לא יודעת, עוד פעם, לסיטואציה, למה, מה קרה שמה, למה קמתי, מה היה שלא התייחסתי אליה. עוד פעם, קורה, אנחנו גם בסך הכל בני אדם, ... אבל עוד פעם, בין זה להגיד שהתעלמתי, אבל היא ישבה לידי, שמעתי אותה, נכון, שהיא בוכה, ... אני לא יודעת להסביר בדיוק למה היא, מה התקפי הזעם שהיו לילדה, שהיא ככה בכתה. ... לא זרקתי אותה, אני הבאתי אותה לידי שהיא תשב. ... אחר כך היא השכיבה את עצמה ובכתה" (פרוט' מיום 3.4.2022, עמ' 1891-1893).
מצפיה בסרטון עולה כי התיאור המובא בכתב האישום אינו מבטא דיו את חומרת מעשיה של הנאשמת 2 כלפי הפעוטה ש.צ. בסרטון מתועדת הנאשמת 2 יושבת על שרפרף בפינת החדר. הפעוטה ש.צ ניגשה אל הנאשמת 2 והשתיים החליפו מספר משפטים. לפתע, תפסה הנאשמת 2 את ידה של הפעוטה והטיחה אותה בחוזקה על הרצפה, בתנועה סיבובית. הפעוטה נפלה על הרצפה, למרגלות הנאשמת 2. כל חולצתה נמשכה ופלג גופה העליון נחשף ברובו. הפעוטה פרצה בבכי תמרורים ומדי פעם ניגבה את פניה בחולצה. הפעוטה שכבה כך על הרצפה, חצי עירומה, בכתה ויבבה במשך כדקה, בעוד הנאשמת 2 התעלמה ממנה לחלוטין, כאילו אינה קיימת, ואף בשלב כלשהו היא קמה והלכה מהמקום, בהשאירה מאחור את הפעוטה בוכה וצורחת, כשהיא שכובה על הרצפה ומבוזה ממעשיה. אין בידי לקבל את הסברה של הנאשמת 2 לפיה היא הושיבה את הפעוטה לידה. מהסרטון נראה
--- סוף עמוד 200 ---
בברור כי אין ממש בגרסת הנאשמת 2. יש גם לדחות בשאת נפש את ניסיונה של הנאשמת 2 לתרץ את מצב רוחה של הפעוטה, כמי שסובלת מהתקפי זעם בעקבות הולדת אחותה הקטנה. ברי מהסרטון כי הנאשמת 2 השפילה את הפעוטה והכאיבה לה, בכך שהטיחה אותה באלימות ובגסות על הרצפה, ואף הגדילה לעשות משהתעלמה ממצוקתה.
229. באתי למסקנה כי מצבור האירועים המתוארים כלפי הפעוטה ש.צ, מצד הנאשמת 2, בהינתן האכזריות, הרוע, ההשפלה, הטלת האימה והביזוי שנלוו להם כדי לגבש את עבירת התעללות. מדובר במעשים שעל פי טיבם, עלולים לגרום לנפגע העבירה לנזק או סבל (פיזי או נפשי). כאמור, יתכן רצף של מעשים שכל אחד מהם בנפרד אינו מקים לבדו את עבירת ההתעללות, אך הצטברותם מקנה להם אופי של התעללות. הנאשמת 2 ניצלה לרעה את פערי הכוחות ויחסי התלות בינה לבין ש.צ. הנאשמת 2 הייתה מודעת לטיב מעשיה ולקיום הנסיבות. הנאשמת 2 גילתה יחס אלים, אטום ומנוכר כלפי הפעוטה, בריבוי המקרים המובאים לעיל. בשל המתואר לעיל, נחה דעתי כי יש להרשיע את הנאשמת 2 בעבירת התעללות לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין כלפי הקטינה ש.צ. נוכח מסקנתי, אמנע מהרשעת הנאשמת 2 גם במקבץ עבירות תקיפה, לקבות תקיפת קטין הגורמת לחבלה של ממש, בגין כל אחד מהאירועים המפורטים לעיל.