לאחר שהנאשמת 2 סילקה מהמקום את ג.ב היא תפסה באותה הדרך גם את זרועה של ש.צ, הקימה אותה באגרסיביות מהכורסא ובתנועה מהירה וגסה השליכה את הפעוטה, כפי שמעיפים כדור במשחק כלהו. הפעוטה ש.צ נפלה בחוזקה על הרצפה. אבהיר כי לא מצאתי תימוכין בסרטון לטענת הנאשמת 2 כי הפעוטה נפלה מפני שנתקלה ברגל שולחן. לאחר נפילתה ארצה, הפעוטה ש.צ התיישבה כשגופה מקופל לפנים, שראשה טמון בין רגליה וצמוד לרצפה. לאחר מכן, נשכבה הפעוטה על גבה, התהפכה על בטנה, וניכר כי חשה השפלה וביזוי. לאחר מכן, נעמדה הפעוטה על רגליה ונסה בריצה מהמקום.
הנאשמת 2 מצידה התרווחה לה על הכורסה שכה חפצה, סילקה מהמקום את השרפרף שעליו ישבה קודם לכן הפעוטה ג.ב. באותם רגעים אף הספיקה הנאשמת 2 לדחוף בגסות שני פעוטות אחרים, זה אחר זה, אשר היו קרובים אליה. ניכר כי הנאשמת 2 לא חפצה בנוכחות פעוטות הגן בקרבתה. למרבה הצער, הנאשמת 2 אף לא התעניינה בשלומן של שתי הפעוטות שאך רגעים ספורים קודם לכן סילקה מהמקום, כדי לפנות לעצמה את הכורסה.
אין בידי לקבל את הסברה של הנאשמת 2 כי "הוציאה" את הפעוטות מהמקום, על מנת למנוע מהן לטפס על בית הבובות, שמא תיפולנה ותיפגענה. ראשית, כפי שציינתי הפעוטות ישבו על כורסא ושרפרף וכלל אל הביעו עניין בבית הבובות. שנית, ככל שבית הבובות מהווה סכנה כלשהי, הרי שמתעוררת התמיהה מדוע לא הוצא מהגן. שלישית, הפעוטות ישבו במקום ממנו סולקו על ידי הנאשמת 2 זמן ממושך, ונשות צוות הגן נצפו במקום בטרם הגיעה הנאשמת 2, ואף לא אחת מהן חזתה את הסכנה הצפויה עליה דיברה הנאשמת 2 בעדותה, ודומני שלא בכדי.
236. מעשיה אלה של הנאשמת 2 כלפי הפעוטה ג.ב, היו כוחניים, אך לא הוכחה גרימת חבלה של ממש. על-כן, על יסוד מעשיה של הנאשמת 2, כפי שהוכח מהסרטון, ובהינתן שהנאשמת 2 הייתה מודעת היטב להתנהגותה בנסיבותיה, אני מוצא להרשיעה בעבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.
פעוטות לא מזוהים בשמם
237. עתה אדרש למעשים המיוחסים לנאשמת 2 כלפי פעוטות, שלא זוהו בשמם, במהלך החקירה במשטרה. בהינתן שהורי הפעוטות שהיו קרבנות לעבירות התעללות, כפי קביעותיי לעיל, והנאשמת
--- סוף עמוד 206 ---
2 בעצמה, לא זיהו את הפעוטות בפרק זה, ולאחר שבחנתי את הסרטונים כדי להיווכח כי אין מדובר בפעוטות שהיו קרבנות לעבירות התעללות, הרי שמוסר החשש שמא תורשע הנאשמת 2 בעבירות התעללות נוספות בגין מעשיה כלפי הפעוטות שלהלן. ועל אף זאת, נוכח עמדת המאשימה, וכמשנה זהירות, אבחן האם מעשיה של הנאשמת 2 כלפי הפעוטות שלהלן מצדיקים אך הרשעה בעבירות של תקיפה סתם או כזו הגורמת חבלה של ממש כלפי קטין, ולא עבירות התעללות. יובהר כי יש בכך אך להיטיב עם הנאשמת 2, ככל שהיה מקום להרשיעה בעבירות התעללות נוספות.