251. זאת ועוד, בהקשר זה אזכיר את עדותם של הגורמים הטיפוליים, שפורטו לעיל, ובעיקר חוות דעתה ועדותה של ד"ר גויכמן, אשר נמצאה מהימנה ואף היא זיהתה את אווירת הפחד והאימה ששררה בגן, כתוצאה מהתנהלותן של כל אחת מהנאשמות. ד"ר גויכמן השכילה להמחיש את "תזת הצבירה" שנדונה בפ"ד ניסו שחם, המוזכר לעיל, בתיאורה: "טיפה אחת לא תעשה את הגשם. הרבה טיפות יעשו את הגשם. וזה בדיוק מה שקורה בגן הזה. אחרי שראיתי יום ועוד יום, ועוד סצנה, ועוד סצנה, אתה מתחיל להיות מודאג מההתנהלות הכל כך חסרת אמפתיה, חסרת חמלה, חסרת כבוד לפעוט. לזרוק אותם, לדחוף אותם, להושיב אותם לשינה בצורה מאולצת, לכסות את
--- סוף עמוד 216 ---
הראש שלהם בשמיכה כאשר הילד מנסה להוריד את השמיכה מהראש כי לא נוח לו. בעצם הן מכסות אותו מחדש בכוח. ורואים שהילדים כבר, בגלל שהדברים כנראה לא קורים ביום אחד אלא לאורך זמן, כבר התרגלו לאווירה הזו ומנסים לשרוד אותה. מפתחים מנגנוני הגנה שהם לא תקינים, כדי לשרוד את המצב במקום להיות עסוקים ביצירה, בסקרנות, במשחק משותף. ... יש גם נקודות בהן איך שאומרים, עברו את הקו האדום בגלל שיש דחיפות, בגלל שיש אכילה של ילדים כמו של אווז ולא כמו של תינוק... דחיפות, אחר כך משיכות, לטלטל אותם. אלו דברים שגובלים אין מה להגיד תוקפנות באלימות ופיזית. ... האווירה איננה בטוחה, והם כופים את עצמם על מה שקורה שם בתוך הגן. עכשיו, ההשלכות הן מידיות ויש השלכות גם לטווח הארוך..." (פרוט' מיום 10.2.2022, עמ' 889-891). ד"ר גויכמן אף מסרה כי גם ילדים שלא חוו אירוע של התנהגות גסה או תוקפנית, אלא צפו בו יספגו את האירוע הטראומטי. ד"ר גויכמן חזרה על כך שבגן שררה אווירה של פחד ואימה משום ש: "ברגע שהגננות מתייחסות אליהם בגסות רוח... מושכות, מפילות, מטלטלות, לוקחות את הילד לפינה כדי, לא יודעת מה עושות שם כי בפינה לא ראינו בדיוק, אבל מושיבות אותם בכוח. אתה רואה את המבט בעיניים של יתר הילדים שנעצרים מהתנועה שלהם וצופים במקרה שקורה. ככה" (פרוט' מיום 10.2.2022, עמ' 908).
252. הנה כי כן, על יסוד הנקבע בפסיקה, הן באשר לתזת הצבירה בעבירת ההתעללות, הן באשר לאפשרות שהתעללות בקטין יכולה להתקיים גם ללא כל מגע פיזי, ואף כשהמעשים כלל לא כוונו לאותו קטין, לצד קיומם של מאפייני עבירת ההתעללות, כפי שפורטו בעניין מרגולין, באתי למסקנה כי כל אחת מהנאשמות ביצעה במצטבר מעשי אלימות שפגעו, או בעלי פוטנציאל לפגוע בנפשם של הפעוטות שהיו תחת אחריותן, לגבי כולם או חלקם, תוך מודעות למעשיהן. ודוקו, התעללות נפשית בקטינים אינה מתמצה רק בפגיעה פיזית בהם, אלא היא קיימת ומתעצמת בשל נוכחות, צפייה ושמיעה, במשך תקופה, בגורם הסמכות המטיל עליהם אימה ופחד ומפגין מעשי אלימות והתעללות כלפי אחרים כמותם, כך ש"חוויית" ההתעללות מורגשת ומשפיעה כל העת כפגיעה עקיפה ולא רק בעת פגיעה ישירה בקטין עצמו.