להלן אביא בתמצית את עדויות הורי הפעוטות.
--- סוף עמוד 53 ---
104. מ.פ, אמו של ג.פ, מסרה כי בנה שהה בגן החל ממרץ 2019, כשהיה בן שנה, ובמרוצת הזמן עבר מהתינוקייה לקבוצת הביניים והבוגרים, החל מחודש ספטמבר 2019 (פרוט' מיום 20.1.2022, עמ' 809). קבוצות הביניים והבוגרים אוחדו בשל מגפת הקורונה. מ.פ זיהתה את הנאשמות ואת בנה בסרטונים, לרבות פרטי לבושו. מ.פ סיפרה על התנהגויות חריגות של בנה, עוד טרם חשיפת הפרשה. כך למשל ג.פ סירב להתכסות בשמיכה; הרבה להתעורר בלילות מסיוטים מבעיתים והתקשה להירגע מהם; נמנע ממגע עם אנשים, לרבות חיבוקים ונשיקות, אפילו מסבו וסבתו; נהג באלימות כלפי אחרים; נמנע מלהימצא בסביבת בני גילו; התקשה באכילה; ביקש שיאכילו אותו ואגר את האוכל בפיו ועוד. מ.פ סיפרה כי חל שיפור משמעותי בתקופת הסגר בשל מגפת הקורונה, במהלכה ג.פ היה בבית. מ.פ מסרה כי ג.פ מעולם לא נכנס לגן בשמחה ולא רצה ללכת לגן. מ.פ סיפרה כי הייתה לה תחושה לא טובה ביחס לטיפול בגן, והיות שבנה היטיב לדבר ביחס לבני גילו, היא שוחחה עמו על הגן והוא שיתף אותה שנאשמת 1 צבטה אותו. לדברי מ.פ, היא שאלה על כך את סיגל והנאשמת 1, אך זכתה מהן לגיחוכים ולאמירה שבנה מפונק. מ.פ סיפרה שבנה המשיך להתלונן על אלימות בגן, שחלקה ייחס לנאשמת 2, בשל כך שהניפה אותו ועשתה לו "לא נעים". בעקבות כך, ביקשה לצפות בסרטוני מצלמות, אך סורבה בטענה שרק המשטרה רשאית לעשות כן. עוד מסרה כי ג.פ חזר לא אחת מהגן עם חבלות על גופו, תוך שנאמר לה שנפל. לדבריה, מיאנה להאמין כי צוות הגן נוהג כלפי בנה באלימות ולכן לא סברה כי עליה לפנות למשטרה.
מ.פ העידה על אודות האירוע מושא האישום הראשון, המיוחס לנאשמת 2, כמי שצפתה בנעשה (ארחיב על כך בהמשך במסגרת הדיון באישום זה).
105. ע.כ אביהם של אר.כ ו-הר.כ, תאומים בנים, אשר במועד מסירת הודעתו במשטרה מלאו להם כשנתיים ושלושה חודשים. ע.כ סיפר כי זיהה את ילדיו בסרטונים והתקשה לצפות בהם, נוכח המעשים שראה, שכללו זריקת אחד הילדים באוויר לעבר המזרן, כיסוי הילד בשמיכה עד מעל הראש משל מדובר בגופה ודריכה על ידיו (ת/88). ע.כ הבהיר כי לא היה לו שמץ של חשד לכך שקיימת אלימות בגן. ע.כ סיפר הן במשטרה (ת/89) והן בעדותו בבית המשפט כי ילדיו החלו לנהוג באלימות בחודשים שקדמו לגילוי האירועים, אך לא קישר זאת לנעשה בגן. עוד סיפר כי הר.כ, הנצפה מכוסה בשמיכה עד מעל לראשו, עודנו נותר קפוא במיטתו, ללא בכי או תזוזה, גם לאחר שמקיץ משנתו, ולדברי ע.כ מדובר בסממן של פחד מאופן השכבתו לישון בגן. עוד מסר ע.כ כי כחודש וחצי עובר למסירת הודעתו במשטרה, אר.כ החל להתעורר בצרחות משנתו, וחווה התפרצויות כעס במהלכן תפס בחוזקה את צווארו של ע.כ בשתי ידיו. ע.כ שיער כי מדובר בהתנהגות שנובעת מחוויותיו בגן. בנוסף לכך, סיפר על תופעות של בכי ממושך ולא מוסבר, בעיקר בלילות; קשיים באכילה וקושי להיגמל מחיתול. ע.כ מסר כי הם פנו לטיפול במסגרת ביתית, והתייעצו עם אנשי מקצוע, וכעבור חודשיים חל שינוי חיובי אצל ילדיהם. ע.כ, כך בעדותו הנרגשת בבית המשפט, הכה על חטא על כי לא קישר קודם לכן את אותם סימנים ותופעות מצד ילדיו כקשורים להתנהלות בגן. ע.כ. שיתף על אודות המאמצים שלו ושל רעייתו, בסיוע אנשי מקצוע,