116. י.א, אביו של אד.א, זיהה את בנו, לרבות את פרטי לבושו, וכן את הנאשמות, בסרטונים. י.א סיפר בהודעתו במשטרה כי נודע להם על הנעשה בגן מהורים אחרים ומסר: "אחרי שנפגשנו עם שאר ההורים והתחלנו לחבר נקודות, הרבה דברים הסתדרו לנו כמו דפוסי ההתנהגות שלו כמו התקפי זעם, יריקות, צעקות של 'די, שקט' זה כבר כמעט הפך להיות התגובה הטבעית שלו של משהו הכי קטן שמפריע לו הוא כבר כמעט רגיל לזה. אחרי שראינו גם קטעי וידאו שהודלפו חיברנו את כל בעיות השינה שלו למקרה הוא שונא שמיכה, הוא מוכן להתכסות רק אם אנחנו נרדמים איתו הוא לא מוכן לסבול את השמיכה. זה תוצר שהצוות כיסה אותם כמו גופות, כיסוי מלא וגם נרדם בשנייה ולא זז, פשוט לא זז. לעומת ההרדמה בלילה שיש לנו צרות והוא לא מוכן לישון והתפרעויות וצרחות הוא גם לא צועק ומפסיק, הוא פשוט צועק. צריך ממש להשקיע בלהרגיע אותו כי הוא פשוט רגיל בזה שלא מגיעים אליו כשהוא בוכה. שמנו לב גם לעניין התזונה שלו ראינו שיש דפוס שהם לא אוכלים הרבה פעמים בצורה מסודרת ויש ימים שהם יכולים לא לאכול. אנחנו מהצד שלנו התלהבנו איך אד.א אוכל בערב כל כך טוב אחרי הגן. הבן שלי הוא מהילדים
--- סוף עמוד 60 ---
שמבינים שאמורה להגיע התנהגות אלימה מצד אחת הסייעות ורואים אותו בסרטון רץ ישר למקום. איך שהוא רואה שמתחילים לתפוס את הילדים מהכיסאות ומתחילים להתקרב אליו הוא קם מהמקום ורץ למזרון וישן" (ת/105, עמ' 1 ש' 4-14).
י.א סיפר על שלוש הזדמנויות בהן חזר בנו מהגן עם חבלות; נשיכה, חבלה בידו וחבלה קרוב לעינו, בגינן פנה אל סיגל (ביחס לנשיכה ולחבלה קרובה לעין) או לנאשמת 2 (ביחס לחבלה בידו). ביחס לנשיכה מסרה סיגל כי תבדוק זאת וביחס לחבלה שקרובה לעין מסרה סיגל כי הוא נכנס לגן עם חבלה בבוקר. נאשמת 2 לא נתנה מענה לפניה בעניין החבלה על היד. צילומי ההתכתבויות מתוך יישומון ווטסאפ הוגשו אף הם (ת/106).
בעדותו, מסר י.א כי אד.א החל ללמוד בגן סיגל כשהיה בן 5-6 חודשים, אז נכנס לתינוקייה ובהמשך עבר לקבוצה של נאשמת 2, כשהיה בן כשנה וחודשיים. י.א סיפר כי במאי 2020, בתום הסגר הראשון עבר בנו לכיתת הבוגרים, לאחר שאיחדו את הקבוצות (הביניים והבוגרים).
י.א סיפר על התנהגות מוזרה ותסמינים חריגים שזוהו אצל בנו, בתקופה שקדמה לחשיפת הפרשה, ביניהם: אכילה מוזרה, סירוב ללכת לישון, סירוב להתכסות בשמיכה, התקפי זעם, התפרעויות וצעקות. לדבריו: "וברגע שגילינו על הפרשה וראינו את הדברים אז התחלנו לחבר את הנקודות הבנו שהוא אוכל בטירוף בגלל שדוחפים להם ככה את האוכל והוא לא רוצה שמיכה כי מכסים אותם כמו גופות, וכל הצעקות והצרחות זה בעצם כנראה התגובות שם שהילדים כבר התרגלו לתת אחד לשני כי זה מה שהם שומעים, גם דבר מאד חשוב גם שלא, היה, היה, ראינו את זה בחומרים שבעצם יש הזנחה מהצד של הסייעות, הן בשלהן, הן לא מטפלות בילדים, הן לא עושות אתם פעילויות, הן פשוט זורקות סלסלה קטנה של צעצועים וכל הילדים צריכים להילחם אחד בשני ולהשתעמם ורואים אותם שעות מסתובבים בתוך הגן ולא עושים כלום מחפשים את עצמם אז מן הסתם הם רבים או מבקשים יחס מהסייעות והדבר שהם מקבלים בחזרה זה דחיפה, סטירה, צעקה לך, דברים כאלה" (פרוט' מיום 13.1.2022, עמ' 668). י.א מסר בעדותו כי צפה בסרטון בו ילד מסוים לא הואכל במשך יום שלם ומכך למד על קיומו של דפוס, וכן למד זאת מעדויות של הורים שונים שילדיהם היו חוזרים רעבים. י.א. הוסיף בעדותו: "אד.א למזלי היה ילד שבורח, שהיה רואה את הטרור הזה שמתחיל הוא היה בורח ונס על נפשו" (פרוט' מיום 13.1.2022, עמ' 687).