--- סוף עמוד 63 ---
נ.צ המשיכה וסיפרה כי ביום 25.12.2019: "היינו בבוקר הבאתי את ש.צ לגן והיא לא רוצה להיכנס לגן, לא רוצה להיכנס, לקחתי אותה, ירדתי אליה, אמרתי לה ש.צ, אמא צריכה ללכת לעבודה בואי תכנסי לגן, כל החברים, בואי תכנסי, היא הסכימה להיכנס יחד איתי, נכנסנו לגן, בכניסה של הגן יש שם מדרגות ואמרתי לה בואי תתני לי חיבוק והיא נתנה לי את החיבוק, היא התיישבה על הרצפה ויצאתי מהגן, אחרי החיבוק והיא הייתה עצובה, היא הייתה, לא רוצה שאמא תלך. בדרך לגן, בדרך לעבודה אחר כך אני מקבלת טלפון אחרי לא יודעת כמה זמן, מקבלת טלפון מסיגל תקשיבי הילדה שלך לא מזיזה את היד, אני אומרת לה מה קרה? היא אומרת לי לא יודעת, היא לא מזיזה את היד. אני באה, אני לוקחת אותה לרופאה, הרופאה אומרת לי זה פריקת מרפק, אני מחזירה אותה לגן, אגב בטלפון סיגל אומרת לי לא נגענו בה, היא כל כך ציינה את זה איזה 700 פעם, לא נגענו בה, לא נגענו בה, אז כשאני מחזירה אותה לגן אני אומרת לה סיגל, זה פריקת... שמתי אותה הרופאה, היא החזירה לה את זה למקום... אמרתי לה סיגל, אני רוצה לראות מה קרה, מה קרה? כאילו איך קורה שילדה פורקת את המרפק? אז היא אמרה לי אי אפשר לראות מצלמות כאילו, גם קודם כל האזור הזה את לא יכולה לראות מצלמות, גם אי אפשר לראות מצלמות, את צריכה להגיש תלונה במשטרה. אני אומרת לה אבל איך יכול להיות שהילדה זה, כאילו מה, איך זה יכול להיות, נפילה לא פורקים מרפק, היא אומרת לי לא נגענו בה, לא נגענו בה, עוד פעם, רציתי להאמין כנראה, לא יודעת, אתה יודע, אתה לא חושב באמת שפגעו בה, אתה לא באמת מאמין שיש נשים רעות שבאמת התעללו בה והתלבטתי אם לפתוח תלונה או לא ואתה רוצה שבאמת להאמין שמטפלים בילדה שלך במסירות, הרי לא היית שם את הילדה שלך בגן אם אתה לא רוצה להאמין בזה. היום בדיעבד אתה מבין הרבה דברים אחרת" (פרוט' מיום 13.2.2022, עמ' 1191-1192). נ.צ לא זכרה מי מנשות הצוות הייתה בגן באותו יום.
נ.צ שיתפה בעדותה על אודות שיחה שקיימה עם בתה לאחר שנודע לה על הנעשה בגן, וכך אמרה: "... הייתי בבריכה עם ש.צ ואמרתי לה שאני יודעת מה קרה לה בגן ואמרתי לה שאני רוצה שתדע שאני לא כועסת עליה והילדה שלי פשוט רווח לה, פשוט רווח לה, היא כל כך חייכה מאוזן לאוזן, היא שומעת שאמא שלה לא כועסת עליה, היא כל כך נרגעה, היא חיבקה אותי, היא קפצה עליי ככה וכאילו, היא ילדה מאוד מפותחת, בגיל שנה וחצי היא כבר דיברה והיא לא סיפרה לי והבנתי למה היא לא סיפרה לי, הבנתי שפשוט היא פחדה שאני אכעס עליה ופתאום היא התחילה לספר, היא פתאום סיפרה לי, אמא, מושכים לי בשיער, אמא זורקים אותי, עושים לי ככה, עושים לי ככה... היא אמרה לי, אמא, דוחפים אותי, דוחפים אותי, היא ילדה בת 3, היא לא ידעה בדיוק להסביר אבל על הטון שלה היא, את שומעת את המצוקה" (פרוט' מיום 13.2.2022, עמ' 1192-1193).