סוף דבר
40. המניעה שהוטלה על המשיבה להפעיל את אולם האירועים היא מניעה מכוח דין. שני הצדדים לא צפו את האיסור הגורף להפעלת אולמות אירועים לתקופה ממושכת. כל עוד המניעה להפעיל את אולם האירועים הייתה קשורה במשיבה שלא השיגה את הרישיונות הנדרשים היה עליה לשאת במלוא הסיכון ולשלם את דמי השכירות שנקבעו. לטעמי, כאשר המניעה אינה קשורה במשיבה ובהתחייבויות שנטלה על עצמה, והסכם השכירות סוכל מכוח הוראת הדין, אין זה צודק להטיל את מלוא הסיכון והנזק שנגרם בעקבותיו על המשיבה בלבד.
41. לפיכך, וכפי שקבע בית משפט קמא את תביעת הפינוי שהגישה המערערת יש לדחות.
בצד זה עומדת למערערת הזכות להגיש תביעה כספית לגבי התקופה הרלוונטית, כאשר בית המשפט יידרש להכריע בשאלה מה שיעור דמי השכירות הראויים בנסיבות העניין.
על כן, ולו דעתי הייתה מתקבלת, דין הערעור להידחות.
חנה קיציס, שופטת
הוחלט ברוב דעות השופטות, מיכל נד"ב ויסכה רוטנברג, כנגד דעתה החולקת של השופטת חנה קיציס, לקבל את הערעור.
המשיבה תפנה את הנכס בתוך 90 יום ממועד מתן פסק הדין.
המשיבה תישא בהוצאות המערערת בסכום של 20,000 ₪.
הפיקדון שהפקידה המערערת – יושב לה.
המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ה אב תשפ"ב, 22 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
מיכל נד''ב, שופטת חנה קיציס, שופטת יסכה רוטנברג, שופטת
מיכל נד#ב