בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע"א 11146-04-22 אייסוניק קיד מערכות בע"מ נ' לה ריין יזמות ואירועים בע"מ
לפני כבוד השופטת מיכל נד"ב, אב"ד
כבוד השופטת חנה קיציס
כבוד השופטת יסכה רוטנברג
המערערת אייסוניק קיד מערכות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עתי צמחוני
נגד
המשיבה לה ריין יזמות ואירועים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב לאור ועו"ד סבטה קיפניס
פסק דין
השופטת מ' נד"ב והשופטת י' רוטנברג
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ש' דניאלי) בתפ"מ 14106-05-21 [פורסם בנבו] מיום 21.02.2022. בפסק הדין נדחתה תביעת פינוי שהגישה המערערת נגד המשיבה, בגין אי תשלום דמי שכירות בתקופה של 13 חודשים, עבור מושכר המשמש לאולם אירועים.
טענת ההגנה העיקרית היא שאי התשלום נובע מנסיבות הכרוכות במגפת הקורונה.
רקע
1. ביום 13.08.2017 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים לפיו השכירה המערערת למשיבה נכס באזור התעשייה עמק חפר, הידוע כחלקה 143 בגוש 8389, מבנה בשטח של כ – 3,000 מ"ר (להלן: "הנכס"), למטרת ניהול אולם אירועים (להלן: "הסכם השכירות"; למען הדיוק, הסכם השכירות נעשה עם הבעלים של חברה בהקמה עבור החברה שתוקם, אולם עובדה זו אינה משליכה על הסוגיות שבמחלוקת). תוקף ההסכם המקורי היה עד ליום 13.08.2021, והוענקו בו לשוכרת שתי אופציות להארכת הסכם השכירות (ראשונה עד ליום 12.08.2025 ושנייה עד ליום 12.08.2027).
2. חודשים ספורים לאחר חתימת הסכם השכירות, ביום 22.02.2018, הגישה המערערת תביעה ראשונה לפינוי הנכס )תא"ח (שלום-כפר סבא) 53312-02-18, התביעה הוגשה נגד חברה בשם "תשיעי לחמישי 95 בע"מ", ששמה שונה לאחר מכן לשם המשיבה). התביעה שם הסתיימה בהסכם פשרה מיום 06.05.2018 שבו הוספו ותוקנו הוראות הסכם השכירות המקורי. בין היתר ניתנה לשוכרת (היא המשיבה) אופציה נוספת להארכה שלישית של הסכם השכירות, עד ליום 12.08.2032. הסכם הפשרה כלל גם תנאים וחיובים רבים נוספים.
3. מחודש יולי 2019 החלה המשיבה לקיים אירועים בנכס.
4. דמי השכירות בתקופה הרלבנטית לתביעה עמדו על 132,000 ₪ לחודש.
5. החל מחודש מרץ 2020 ועד חודש מרץ 2021 (13 חודשים, להלן ולעיל: "התקופה הרלבנטית") חדלה המשיבה לשלם למערערת דמי שכירות עבור שכירות הנכס. תשלומי השכירות חודשו רק בחודש אפריל 2021.
6. ביום 25.05.2020 שלחה המערערת למשיבה מכתב שבו הודיעה על ביטול ההסכם בשל מספר הפרות: אי תשלום דמי שכירות במשך 3 חודשים, ביצוע עבודות בניה ללא היתר, הפעלת אולם אירועים ללא רישיון עסק וללא הסדרת תשלום דמי שימוש חורג, הכל בניגוד להסכם בין הצדדים.
7. כחלוף כחודשיים, בחודש יולי 2020, הגישה המערערת תביעת פינוי נגד המשיבה, בגין כלל ההפרות האמורות (ת.א. 15713-07-20, [פורסם בנבו] וזו תביעת הפינוי השנייה). לאור ריבוי העילות בכתב התביעה הורה בית המשפט על העברת הדיון בתביעה לפסים רגילים, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 21.04.21 (רע"א 49561-12-20) [פורסם בנבו]. לאור זאת, הגישה המערערת בקשה למחיקת התביעה, ולאחר מכן, בחודש מאי 2021, שבה והגישה תביעת פינוי נוספת (שלישית במספר), רק בעילה של אי תשלום דמי שכירות. תביעה זו, היא התביעה נושא דיוננו.
בתביעתה טענה המערערת שהמשיבה הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית ולא שילמה דמי שכירות תקופה ארוכה מאוד, תוך שימוש ציני במגפת הקורונה.
המשיבה טענה שהמערערת מנצלת את המצוקה אליה נקלעה, מבקשת לסלקה מהנכס בחוסר תום לב כדי להשכירו במחיר גבוה יותר, ותוך התעלמות מהאילוצים של מגפת הקורונה.