--- סוף עמוד 18 ---
לשון הרע". משהוחלט בהליך החקיקה למחוק את התיבות "מאותו אדם", ניתן להבין כי המחוקק ביקש להותיר פתח מסוים לבתי המשפט, לאפשר לניזוקים לתבוע יותר מפיצוי אחד "מאותו אדם", אם נמצא למשל, כי אדם אחד הפיץ כמה וכמה פרסומי לשון הרע.
39. בצד התכלית הסובייקטיבית, אנו נדרשים לתור גם אחר התכלית האובייקטיבית של דבר החקיקה. תכלית זו נטועה בערכי-היסוד של השיטה המשפטית, במטרות ובמדיניות שדבר החקיקה נועד להגשים בחברה הישראלית (ברק – פרשנות במשפט, עמ' 411-410). סבורני, שהצדדים אינם חלוקים לגבי התכלית האובייקטיבית שביסוד פסיקת פיצויים בגין לשון הרע בכלל, ומתן פיצוי ללא הוכחת נזק, בפרט. די לנו לעת הזו, לציין בהקשר זה שתי תכליות עיקריות: האחת – תכלית תרופתית, שנועדה להשיב את מצב הדברים לקדמותו, ולשפות את הניזוק בגין נזקים שנגרמו לו; השנייה – תכלית חינוכית-הרתעתית, שמטרתה להכווין התנהגות, ולהחדיר לתודעה הציבורית את החשיבות שבשמירה על שמו הטוב של האדם, וההימנעות מפגיעה בו.
40. טרם חתימת חלק זה של הדיון, אבקש לעמוד בתמצית על מספר מחקרים משפטיים וביקורות מלומדים, שבהם נמתחה ביקורת על ההשלכות הנובעות מתיקון מס' 6 לחוק, בכל הנוגע לתביעות לשון הרע. המחקרים שבוצעו בהקשר זה, מכילים עמדות ביקורתיות כלפי התיקון, גם טענות שלפיהן התיקון הרע את מצבם של ניזוקים, ביחס למצב ששרר קודם לכן. כך למשל, במאמרם של יובל קרניאל ועמירם ברקת נטען כך:
"עמדתו של מציע התיקון, שגרר אחריו את כנסת ישראל לתיקון החוק, נסמכה כולה על טעות חמורה ויסודית בהבנת המצב המשפטי. שהרי כפי שהראינו לעיל, גם לפני התיקון היה בית-המשפט מוסמך לפסוק פיצויים, לרבות פיצויים משמעותיים ללא הגבלת סכום, וזאת ללא כל צורך בהוכחת נזק כלשהו, ודאי ללא צורך בהוכחת נזק ממוני. יתרה מכך, קביעת הסכום של 50 אלף הש"ח מצביעה גם על חוסר ידע עובדתי: סכומי הפיצוי שפסקו בתי-המשפט לפני התיקון עלו, לעיתים מזומנות, על 50 אלף ש"ח – גם ללא הוכחת נזקים – כך עולה באופן ברור מממצאי המחקר שערכנו [...]. לדעת רבים וגם לעניות דעתנו, התיקון לחוק, שנועד לפעול לטובת התובעים, להקל עליהם ולשפר את מצבם, פועל כיום לרעתם" (יובל קרניאל ועמירם ברקת "הפיצויים בדיני לשון הרע: השם והשמן" עלי משפט ב 205, 219-218 (התשס"ב); ראו גם בדיקה אמפירית שנערכה מספר שנים לאחר מכן, על-ידי תמר גדרון, רועי אילוז ורועי ריינזילבר: "הפיצויים בלשון הרע – תמונת מצב אמפירית" משפטים מג 453, 501-500 (התשע"ג)).