בבית המשפט העליון
רע"א 2855/20
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.3.2020 בע"א 35127-03-19 [פורסם בנבו] שניתן על ידי כבוד השופטים: י' שבח – סג"נ, י' אטדגי וע' ברקוביץ
תאריך הישיבה:
ד' בחשון התשפ"ב
(10.10.2021)
בשם המבקשת:
עו"ד מלי שרגיל
בשם המשיב:
עו"ד שלומי וינברג; עו"ד ניצן גורן
פסק-דין
השופט נ' סולברג:
1. האם המגבלה שבסעיף 7א(ד) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), שלפיה לא ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בשל "אותה לשון הרע" יותר מפעם אחת, שוללת את האפשרות לפסוק יותר מפיצוי אחד בגין מספר פרסומים, העוסקים באותה מסכת לשון הרע? או שמא, בנסיבות מסוימות, ניתן לפסוק אף יותר מפיצוי אחד ללא הוכחת נזק, בהתחשב במספר הפרסומים. זוהי השאלה העומדת במוקד בקשת רשות הערעור שלפנינו.
2. ענייננו בבקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בע"א 35127-03-19 [פורסם בנבו] (השופטת י' שבח – סגנית הנשיא, השופט י' אטדגי והשופטת ע' ברקוביץ) מיום 23.3.2020, שבו התקבל ערעור המשיב על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, בת"א 2632-07-14 [פורסם בנבו] (השופטת ה' פלד) מיום 3.2.2019.
רקע
3. הבקשה מגוללת פרשה מסועפת, שהחלה בין כתלי בית ספר למשפטים, במסגרת קורס לדיני נזיקין. המשיב לבקשה – עורך דין, ד"ר למשפטים ומרצה בתחומו, העביר הרצאה ביום 11.3.2012, במסגרת הקורס בדיני נזיקין. במהלך ההרצאה, התייחס המשיב לפסק דין שבו נדונה השאלה אם הכינוי (הנפסד) 'כּוּסית' עולה כדי הטרדה מינית; ובחלקו האחר של השיעור, התייחס לשאלת האחריות הנזיקית, בכל הנוגע לניתוחים קוסמטיים בגופן של נשים.
4. המבקשת חשה כי נפגעה מהתבטאויותיו של המשיב במהלך השיעור, ופנתה בתלונה לראש בית הספר למשפטים, וכן לממונה על הטרדות מיניות במוסד האקדמי.
--- סוף עמוד 4 ---
לאחר מספר בירורים, הוחלט לדחות את תלונתה. המבקשת לא השלימה עם דחיית התלונה, ופתחה במלחמת חורמה נגד המשיב בכמה חזיתות. בין היתר, הגישה המבקשת תלונה נגד המשיב, לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין; התלונה נדחתה על-ידי הגורמים המוסמכים בלשכה. עוד הגישה המבקשת תביעה בגין הטרדה מינית, נגד המשיב ומוסד הלימוד, לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת; תביעתה נדחתה (סע"ש 8032-03-15) [פורסם בנבו]. ערעור שהגישה, נמחק על-ידה בעקבות המלצת בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 55067-12-17) [פורסם בנבו].
5. לצד הליכים אלו, פרסמה המבקשת ברשת החברתית פייסבוק, במשך למעלה משנתיים, למעלה מ-20 פרסומים, על אודות ההטרדה המינית שבוצעה, לטענתה, על-ידי המשיב, במהלך השיעור הנ"ל. בנוסף עדכנה המבקשת, מעת לעת, לגבי הצעדים הננקטים על-ידה מאז אותו שיעור כלפי המשיב (הגשת תלונות, נקיטת הליכים בבית הדין לעבודה, ועוד), כאשר בחלק מן הפרסומים אף צוין במפורש שמו של המשיב. המבקשת לא הסתפקה בכך, והגיעה לשיעורי המשפטים כשהיא לבושה בחולצות שעליהן כיתובים שונים, כדי להביע את מחאתה. פרסומים נוספים בקשר לפרשה, נעשו באמצעי תקשורת שונים: באתרי חדשות במרשתת, בטלוויזיה וברדיו. לאחר שחש כי "בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ" (תהלים, סט ב), הגיש המשיב תביעת לשון הרע נגד המבקשת, בטענה לנזקים שנגרמו לו, עקב הפרסומים שהפיצה על אודות הפרשה. המבקשת מצדה, הגישה תביעה שכנגד, נגד המשיב והמוסד האקדמי, בטענה לפגיעה בפרטיות. בדומה ליתר ההליכים המשפטיים שנקטה בהם המבקשת, גם התביעה שכנגד נדחתה, וכך גם ערעור שהגישה המבקשת, על החלטת הדחייה (ע"א 19949-08-15).