6. עד כאן סקירה תמציתית של העובדות המקדמיות וההליכים שננקטו. אפנה עתה לתיאור השתלשלות העניינים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, בנוגע לתביעת המשיב.
ההליך בבית משפט השלום
7. ביום 1.7.2014 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת, לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. לצרכי אגרה, העמיד המשיב את סכום התביעה על סך של 600,000 ₪ (ת"א 2632-07-14) [פורסם בנבו]. התביעה התבססה על הוראות החוק, והתמקדה בלמעלה מ-20 פרסומים שנעשו על-ידי המבקשת בין השנים 2014-2012, אשר על-פי הנטען גרמו לפגיעה בשמו הטוב של המשיב. המבקשת טענה להגנתה, כי הדברים שנאמרו על-ידי
--- סוף עמוד 5 ---
המשיב במהלך השיעור, הוטחו בה בהתרסה, כשהם מכוּונים כלפיה, תוך ביזוי גוף האישה, באופן שעולה כדי הטרדה מינית. עוד טענה המבקשת, כי הפרסומים שהפיצה בפלטפורמות השונות אינם עולים כדי לשון הרע; כי עומדות לזכותה ההגנות המעוגנות בחוק; ואף הכחישה את טענת המשיב על נזק שנגרם לו מחמת הפרסומים.
8. בית משפט השלום (השופטת ה' פלד), דחה את מרבית טענות המשיב, וקבע כי רק 2 מתוך 23 פרסומים, עולים כדי לשון הרע לפי החוק. בתוך כך נקבע, כי התלונות שהגישה המבקשת, הן למכללה, הן ללשכת עורכי הדין, חוסות תחת ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק. בהתייחס ל-15 פרסומים שהעלתה המבקשת לדף הפייסבוק שלה, שבהם לא נזכר שמו של המשיב, נקבע כי "לא הונחה תשתית ראייתית לפיה ניתן לקבוע, כי הפרסומים אשר לא כללו את שם התובע, עלולים להישמע כמופנים כלפיו". בכל הנוגע לפרסומים שעשתה המבקשת בשטח המוסד האקדמי – שלטים שתלתה על גבי המחשב הנייד שלה, שבהם ציינה את שם המשיב, וחולצות שלבשה בעת השהייה בשטח המוסד, ועליהן כיתובים שונים בגנותו – נקבע, כי הסטודנטים שנחשפו למעשים הללו, ממילא נכחו באירועים מושא הפרסומים, ולא ראו ממש בהאשמות אלה. בהתייחס לפרסומים בכלי התקשורת, נקבע כי "התובע לא הוכיח קיומם של אנשים אשר נחשפו לפרסומים וזיהו אותו כנשואם". לצד זאת, קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב, ביחס ל-2 פרסומים שפרסמה המבקשת בפייסבוק. הראשון – פורסם ביום 24.5.2014 בדף הפייסבוק של המבקשת, שבו חברים כמה מאות משתמשים; והשני – פורסם ביום 25.5.2014 בדף הקרוי "אחת מתוך אחת", שבו חברים כ-18 אלף משתמשים. בשני הפרסומים הללו, שהיו דומים במהותם, ציינה המבקשת את שמו של המשיב, את השתלשלות האירועים ביחס לתלונות שהגישה, וכן את כוונתה לנקוט בהליך משפטי נגד המשיב והמוסד האקדמי. בית משפט השלום הבהיר, כי 2 הפרסומים הללו הם "פרסומים דומים אשר פורסמו בסמיכות. פרסום בדף הפייסבוק של הנתבעת ופרסום למחרת היום בדף 'אחת מתוך אחת'". אשר לאפשרות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, בגין כל אחד מן הפרסומים, ציין בית משפט השלום, כי "בעניין דניאל ציין כב' השופט עמית כי השאלה האם ניתן לפסוק פיצוי סטטוטורי בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת, טרם הוכרעה בפסיקה". עוד קבע בית משפט השלום, כי לא הוכח לפניו שהתקיימה אצל המבקשת "כוונה לפגוע", כהוראת סעיף 7א(ג) לחוק. לבסוף, הורה בית משפט השלום על תשלום פיצוי כולל בסך של 50,000 ש"ח לטובת המשיב, בגין 2 הפרסומים, ובנוסף, חייב את המבקשת לשאת בהוצאות המשיב, בסך של 5,000 ש"ח.