ההליך בבית המשפט המחוזי
--- סוף עמוד 6 ---
9. המשיב הגיש ערעור על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. המבקשת מצדה, הגישה גם היא ערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי קיבל פה אחד את ערעור המשיב ודחה את הערעור שכנגד. ואולם, בין השופטים התעוררה מחלוקת מסוימת, בנוגע לסעד שיש לפסוק לזכותו של המשיב. בית המשפט המחוזי הבהיר בראשית דבריו, כי "ציון הדרך הראשון בדרך להכרעה הוא הנתון שאינו שנוי עוד במחלוקת לפיו לא כשל המערער במעשה הטרדה מינית". בית המשפט המחוזי קבע את האמור, על יסוד הראיות שהובאו לפניו, בהן: החלטת נשיא המוסד האקדמי שדן בתלונה שהוגשה לו, החלטת לשכת עורכי הדין בתלונה שהוגשה לה, ופסק הדין שניתן על-ידי בית הדין לעבודה, בתביעת המבקשת.
10. אחר הדברים האלה, נדרש בית המשפט המחוזי לדון בשאלת האחריות הנזיקית, לפי הוראות החוק. לצורך כך, בחן בית המשפט המחוזי את טיבם ואופיים של הפרסומים. בית המשפט המחוזי אישר את הדברים שנקבעו בפסק הדין של בית משפט השלום, בנוגע לתלונות שהוגשו למוסד האקדמי וללשכת עורכי הדין, נגד המשיב. לעניין זה קבע, כי תלונות אלה אינן עולות כדי לשון הרע, באשר הן חוסות תחת ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק. את יתר הפרסומים שעשתה המבקשת, חילק בית המשפט המחוזי ל-5 קבוצות: האחת – פרסומים כלליים שאין בהם התייחסות ישירה לאירוע או למערער; השנייה – פרסומים המתמקדים בדיווח על אודות התלונה שהוגשה למוסד האקדמי, ועל אופן הטיפול בה; השלישית – פרסומים העוסקים ישירות במשיב, כמי שביצע הטרדה מינית, אך מבלי לציין במפורש את שמו; הרביעית – פרסומים המתייחסים ישירות למשיב כמי שביצע הטרדה מינית, תוך ציון שמו; החמישית – פרסומים שנעשו על-ידי גורמים אחרים, שאינם המבקשת.
11. בנוגע לפרסומים מן הקבוצה הראשונה והשנייה – קיבל בית המשפט המחוזי את המסקנות שנקבעו על-ידי בית משפט השלום, כי אין לראותם כפרסומים העולים כדי לשון הרע. בהתייחס לקבוצה השלישית של הפרסומים נקבע, כי "אין ספק שהם בבחינת עליית מדרגה. פרסומים אלו כבר עוסקים ישירות במערער כמי שביצע מעשה של הטרדה מינית, אמנם עדיין בלא אזכור שמו, אך ברמיזות אודות השכלתו ומשרתו". בית המשפט המחוזי חלק על המסקנה שנקבעה בבית משפט השלום לגבי פרסומים אלה, כי לא הוצגה תשתית ראייתית מספקת, לגבי אפשרות זיהוי המשיב באמצעותם; בתוך כך קבע, כי "המערער לא חייב היה להוכיח ע"י עדים כי זיהו אותו פוזיטיבית". בהיבט האופרטיבי נקבע, כי שני הפרסומים, מהימים 6.3.2013 ו-21.5.2014 "המייחסים למערער מעשה הטרדה מינית, נעשו 'בזמן אמת' עת המשיבה נמצאת באולם ההרצאות