--- סוף עמוד 7 ---
בשיעור שבו המרצה אינו אלא המערער, ומצביעה עליו כמי שביצע את מעשה ההטרדה המינית. בהתחשב בכך שבאולם ההרצאות נכח מספר לא מבוטל של סטודנטים, הרי הזיהוי בפרסומים אלו אינו מוטל בספק אלא חד משמעי". אשר לפרסומים בקבוצה הרביעית – מהימים 24.5.2014 ו-25.5.2014 – שבהם צויין שמו של המשיב במפורש, אישר בית המשפט המחוזי את המסקנה שנקבעה על-ידי בית משפט השלום, שלפיה הפרסומים הללו עולים כדי לשון הרע על-פי החוק. לגבי הפרסומים מן הקבוצה החמישית – קבע בית המשפט המחוזי, בדומה למסקנת בית משפט השלום, כי לא ניתן לייחסם למבקשת.
12. נותרו אפוא לפני בית המשפט המחוזי 4 פרסומים, העולים כדי לשון הרע. זאת בשונה מבית משפט השלום, אשר קבע כך רק ביחס ל-2 פרסומים. מכאן עבר בית המשפט המחוזי לדון בסוגיית שיעור הפיצוי – היא הסוגיה העומדת במוקד הערעור שלפנינו. בסוגיה זו נחלקו השופטים – סגנית הנשיא שבח והשופטת ברקוביץ סברו, כי החומרה של הפרסומים, היקפם, ומשך הזמן שבו ניהלה המבקשת את מסע ההכפשות, מקיימים את יסוד ה"כוונה לפגוע" שבסעיף 7א(ג) לחוק. השופטות גם ראו בכל אחד מ-4 הפרסומים, פרסום נפרד העומד בפני עצמו, ומשכך קבעו, כי בגין כל פרסום תשלם המבקשת למשיב פיצוי ללא הוכחת נזק, בסך של 65,000 ש"ח, בסכום כולל של 260,000 ש"ח. לעומת זאת, השופט אטדגי סבר בדעת מיעוט, כי "אין לראות בארבעת הפרסומים דלעיל פרסומים נפרדים לגמרי", וקבע כי "ניתן לראות בארבעת הפרסומים הנ"ל שני פרסומי לשון הרע לעניין סעיף 7א(ד)" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'), תוך שציין כי למסקנה זו ניתן להגיע בשתי דרכים חלופיות. האחת – מתמקדת בסיווג לפי 'פלטפורמת הפרסום'. בדרך זו, יש לראות את 3 הפרסומים הראשונים, מהימים 6.3.2013, 21.5.2014, ו-24.5.2014, שפורסמו בדף הפייסבוק של המבקשת, כ"אותה לשון הרע", ואילו הפרסום ה-4, מיום 25.5.2014, הוא נפרד ועצמאי, עומד על רגליו שלו, משנעשה בדף הפייסבוק "אחת מתוך אחת", ולא בדף הפייסבוק האישי של המבקשת. הדרך השנייה להגיע למסקנה האמורה, מתמקדת בסיווג לפי 'מועדי הפרסום'. לפי דרך זו, יש לראות את הפרסום מיום 6.3.2013, כפרסום אחד העומד בפני עצמו לגבי עניין הפיצוי, ואילו את הפרסומים מהימים 21.5.2014, 24.5.2014 ו-25.5.2014 כ"אותה לשון הרע"; קרי, כפרסום אחר, העומד בנפרד, משאלה פורסמו במועדים סמוכים. כתוצאה מכך, הגיע השופט אטדגי לכלל מסקנה, כי יש להעמיד את הפיצוי בגין כל אחת משתי קבוצות הפרסומים, על סך של 70,000 ש"ח, ובסך הכל – 140,000 ש"ח.