--- סוף עמוד 8 ---
מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, אשר הוגשה על-ידי המבקשת, ב'גלגול שלישי'.
בקשת רשות הערעור
13. לטענת המבקשת, הבקשה דנן מצדיקה מתן רשות ערעור, משום שהיא מעוררת סוגיה משפטית, בעלת השלכות רוחב, אשר טרם נקבעה לגביה הלכה מחייבת, ואף ניתן למצוא לגביה הכרעות סותרות בערכאות הדיוניות. במסגרת זו, מעלה המבקשת כמה טענות, במספר מישורים: במישור הדיוני נטען, כי בפיצוי ללא הוכחת נזק עסקינן, כהוראת סעיף 7א לחוק (להלן: המסלול הסטטוטורי). ממילא, אם סבר המשיב, כי הוא זכאי לפיצוי בגין נזק שנגרם לו, בשיעור גבוה מן התקרה שנקבעה במסלול הסטטוטורי, היה עליו להגיש תביעה במסלול הנזיקי הרגיל, ולא במסלול זה, הנתון למגבלות סטטוטוריות.
14. במישור הפרשני טוענת המבקשת, כי לשון החוק ברורה, וכי אין מקום לפסוק יותר מפיצוי אחד לפי המסלול הסטטוטורי. זאת, נוכח המגבלה שנקבעה בסעיף 7א(ד) לחוק, שלפיה "לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת". לטענת המבקשת – הדברים כאמור מדברים בעד עצמם. עוד טוענת המבקשת, כי לא בכדי הגביל המחוקק את מסלול הפיצויים ללא הוכחת נזק, הן לגבי גובה הפיצוי, הן לגבי האפשרות לתבוע יותר מפיצוי אחד בגין "אותה לשון הרע" – נוכח העובדה כי הליך מקל זה, עשוי לשמש מסלול מהיר להתעשרות שלא כדין.
15. במישור היישומי טוענת המבקשת, כי דברי לשון הרע המתפרסמים ברשתות החברתיות משתנים מפלטפורמה אחת לרעותה. כך למשל, לא ניתן לגזור גזרה שווה, מפרסומים המתבצעים ברשת החברתית פייסבוק, לאלה המתפרסמים ברשת טוויטר; ובין שני אלה, לפרסומים בפלטפורמת המסרונים וואטסאפ ודומיה. כל פלטפורמה נושאת עמה מאפיינים שונים: בטוויטר – קיימת אמנם מגבלת מילים, אך הפרסום זוכה לתפוצה רחבה; בוואטסאפ – ישנה אפשרות לשלוח גם הודעות קוליות; ובפייסבוק – ניתן לפרסם ללא מגבלת מילים, בתפוצה רחבה. לטענת המבקשת, פרשנות שלפיה פרסום הכולל כמה רכיבי לשון הרע יהיה נתון לפיצוי אחד, בעוד שפרסום שיופץ מספר פעמים, יהיה נתון לפיצוי כמספר הפרסומים, מביאה לחוסר הלימה ולעיוות בלתי רצוי, נוכח השוני בין הפלטפורמות. לביסוס טענותיה בהקשר זה, מציגה המבקשת אנומליה בעמדת המשיב, שלפיה פרסום אחד בדף עם מאות אלפי עוקבים עשוי לְזַכּוֹת בפיצוי אחד, בעוד ששני פרסומים, בדף עם עוקבים בודדים, עשוי לְזַכּוֹת