--- סוף עמוד 9 ---
את הניזוק בפיצוי בגין שני הפרסומים. זאת, בהתעלם מהפערים העצומים במעגלי החשיפה. עוד טענה המבקשת, כי מספר פרסומים בגין אותה לשון הרע, בזמנים סמוכים, אינם יוצרים נזק מצטבר, ועל כן, במקרים כאלה, יש לדרוש מהתובע להוכיח את נזקו. עוד נטען בהקשר זה, כי לכל היותר ניתן להביא בחשבון את שיעור החשיפה המצטברת מכמות הפרסומים, לגבי שיעור הפיצוי בלבד; לא לגבי מספר עילות התביעה. לבסוף מלינה המבקשת על שיעור הפיצוי שנפסק לחובתה, בטענה כי מדובר בפיצוי "עצום וחסר כל מידתיות". יתר טענותיה של המבקשת מופנות נגד קביעות שונות של בית המשפט המחוזי, שאינן מעניינו של ערעור זה, שכן בהתאם להחלטתי מיום 19.10.2020 "הדיון יתמקד בפרשנותו של סעיף 7א(ד) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, בלבד".
תשובת המשיב
16. לטענת המשיב, כל אחד מ-4 מהפרסומים שזיכו אותו בפיצוי, לפי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, עולה כדי פעולה נפרדת של פרסום לשון הרע, ועל כן, אין מדובר ב"אותה לשון הרע" לפי סעיף 7א(ד) לחוק. זאת, שכן הפרסומים נבדלים זה מזה בתוכנם (לפחות בחלקם), הם הופצו במועדים שונים, והיקף החשיפה שלהם אינו זהה. לדבריו, אף אם ניתן למצוא דמיון בחלק מהפרסומים, הרי שריבוי הפרסומים החריף את הנזק שנגרם לו; הן בהיבט האיכותי, הן בהיבט הכמותי. לעניין איכות הפרסום, טוען המשיב, כי קריאה של טקסט, שוב ושוב, עלולה לשכנע לבסוף גם את ה'לא משוכנעים'. בנוגע להיבט הכמותי, טוען המשיב, כי ריבוי הפרסומים הרחיב גם את מעגל החשיפה. עוד מוסיף המשיב, כי הגבלה של הפיצוי במסלול הסטטוטורי, לעילה אחת ופיצוי אחד, מבלי להתחשב במספר הפרסומים שבוצעו בפועל, עשויה לתמרץ מזיקים להגדיל את כמות הפרסומים, ולהעמיק את הפגיעה בניזוקים, מתוך הבנה שהמסלול הסטטוטורי חושף אותם, לכל היותר, לפיצוי עד גובה התקרה שנקבעה. עוד מפנה המשיב בהקשר זה, למקורות שונים במשפט המשווה, שמהם עולה כי פרסום חדש, המרחיב את מעגל הנחשפים מאלה שנחשפו לפרסום הקודם, יחשב כעילת תביעה חדשה ונפרדת, הגם שמדובר באותו תוכן ממש.
17. המשיב סומך את ידו, בין היתר, על פסק הדין שניתן ברע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ [פורסם בנבו] (8.1.2020) (להלן: עניין ניידלי), שבו נקבע כי פעולה של 'שיתוף' בפייסבוק, עולה כדי פרסום לפי החוק. בין היתר, משום שפעולת השיתוף מרחיבה את מעגל הנמענים. המשיב טוען, כי אם כך נקבע ביחס לפעולת