41. במקביל עלו בדיון שיקולים נוספים שהם קונקרטיים למנוח. פרט לעובדה שקדישמן עמד מאחורי כמות עצומה של יצירות, התייחסו חלק מהעדויות למקרים שהביאו, כך נטען, להשפעה על שווי השוק של היצירות.
למשל:
א. הסכמת קדישמן להעביר לאחד, חזי רפאלי ("...לאיזה פישר...", בלשונו של התובע, עמ' 43 ש' 8), עשרות יצירות כנגד כיסוי חוב ארנונה של קדישמן, כאשר הסיכום שיקף מחיר נמוך יחסית לכל ציור.
ב. עסקה שעשה קדישמן עם "גינדי" ובה נמסרו ציורים גדולים באופן ששיקף כנראה אף הוא שווי נמוך יחסית לכל ציור ("... אני יכול להגיד לך שקובי שילם בערך 5000 דולר יותר לתמונה 2 מטר מאשר אדון גינדי הגדול שילם", ברוך קשקש, עמ' 535 ש' 18-16). אותן תמונות הגיעו לידיו של אחד, אבנר קשת, שהפך למתחרה של התובע ומכר במחירים נמוכים יחסית.
ג. עניין הזיופים/הגניבות שנזכר לעיל. בהקשר הזיופים יצוין כי לשיטת התובע, בחייו של קדישמן עוד הייתה שליטה מסוימת בעניין ויכולת המעורבים בזיופים לבצע עסקאות הייתה מוגבלת. קדישמן נהג למשל להתקשר לגלריה שהעמידה למכירה ציור שהוא סבר כי הוא מזויף ולהורות לה להסירו. לאחר פטירת המנוח, השוק "הוצף" (עמ' 55 ש' 21 – עמ' 56 ש' 14).
42. לוסיאן קריאף, בעל גלריה ותיק, התייחס גם לקשר בין אמן, גלריה או משווקים של האמן, כדרך להגן על ערך ומחיר יצירותיו של אמן בשוק (עמ' 322 ש' 27-19, עמ' 323 ש' 25-18). קריאף ייחס את ירידת ערך יצירותיו של קדישמן גם לעובדה שהתובע עבר בשלב מסוים לארה"ב ודברים נעשו בדרך פחות רצויה וללא שיווק נכון (עמ' 323 ש' 10-1, עמ' 325 ש' 17 – עמ' 326 ש' 8, עמ' 327 ש' 24-23).
לוז התביעה
43. לטענת התובע, נכרת בינו לבין קדישמן הסכם בעל פה אשר לפיו:
א. התובע יקבל מקדישמן 30 ציורים "גדולים" – בגודל של 2 מ' X 1.4 מ' (להלן: "30 הציורים" או "30 הציורים הגדולים") וזאת כנגד השקעות עבר של התובע וחובותיו למשקיעים אשר השקיעו בהתאם להמלצותיו בציורי קדישמן ושווין של היצירות ירד.
ב. התובע יממן את הוצאות היצירה של 30 הציורים עד לגובה של 100,000 ₪.
ג. לצורך סגירת חוב של קדישמן בסך 580,000 ₪ לאדם בשם "איציק", יארגן התובע משקיע שירכוש בסכום זה 290 ציורים קטנים בגודל 60 ס"מ X 50 ס"מ.
ד. התובע ייתן לקדישמן במתנה, כשיגיע לגיל 80, ציור של אורי רייזמן ויאשר לו כי מדובר במתנת יום הולדת.
במרכז המחלוקת עומד סע' א' לעיל, אשר התובע עותר בתובענה לקיימו.