129. עיון באמור ובמכלול הראיות שהובאו מעלה – חרף קשיים כאלה ואחרים (שיודגמו להלן) – כי אכן הייתה בין קדישמן לקובי הידברות בה העלה קובי טענות בעניין ירידת ערך ציורי קדישמן וטרוניות מצד המשקיעים בעניין זה. הראיות גם מבססות הידברות בעניין מתן פיצוי מקדישמן לקובי בדרך של מתן תמונות. לדברים אלה יש הד לא רק בעדויות של מי שהנתבעים חושדים בהם בקנוניה עם התובע אלא גם, באופן חלקי ומצטבר, בעדויות נוספות ובמסמכים מזמן אמת. ניתן גם להבין את הרקע להידברות כזו, כאשר האמן, גם אם לא התחייב כלפי משקיעים או לא ערב לקובי ברמה החוזית, סייע לשכנוע משקיעים להתקשר עם קובי, לעתים גם תוך התבטאויות לגבי שווי היצירות וכאשר הוא ידע כי הכספים יגיעו או הגיעו לידיו, דבר בו היה לו אינטרס.
התמיכה הראייתית פחותה בטענה שדובר קונקרטית ב-30 תמונות גדולות. אין לכך התייחסות בכתובים בזמן אמת או בעדות של גורם "ניטרלי" יחסית. עדותו של צלאח מתייחסת אמנם לסדר גודל דומה של היקף (כ-40 תמונות) אך גם נאמר בה כי דובר בתמונות בכל מיני גדלים.
130. יש אי התאמות וקשיים נוספים בראיות בעניין התמונות הגדולות. כך למשל, בנוגע לטעם שבבסיס ההבטחה הנטענת של ציורים לקובי, עדותו של לוסיאן קריאף אינה מתייחסת למתן התמונות כאל פיצוי בשל ירידת ערך וטענות משקיעים אלא כתמורה כללית עבור עבודתו של התובע (למשל, עמ' 380 ש' 15-8; עמ' 384 ש' 13 – עמ' 385 ש' 8). לכאורה, הדבר אינו מתיישב עם הגירסה כפי שהועלתה בתביעה. עם זאת, יכול הדבר דווקא לתמוך במהימנות העדות וללמד כי אין מדובר בשינון של טקסט אחיד כגירסה אותה התבקש העד להביא.
כך למשל יש אי התאמה לגבי הגרסה בעניין מועד בחירת תמונות במחסנים. קובי הצהיר כזכור, כי הוא מוכן להפסיד את התביעה אם צלאח "ישים את היד שלו בבית משפט ויגיד שבית החולים מנשה לא נתן לו הוראה לקחת אותי לבחור 30 ציורים ב... במחסן באיצטדיון רמת גן" (עמ' 111 ש' 11-8). צלאח בעדותו אמר כי קדישמן אמר לו לקחת את קובי למחסנים לשם צילום תמונות, ענה כי דובר בתמונות בגדלים שונים, והעיד כי האירוע התרחש כחודשיים שלושה לפני פטירתו של קדישמן. הנתבעים הדגישו את הפער בין המועדים המיוחסים לאירוע: בעת שקדישמן היה בבית החולים (עדות התובע) למול חודשים קודם לכן (עדות צלאח).
מעניין לציין כי גירסת התובע בכתב התביעה מתאימה לעדותו של צלאח דווקא ולא לדברים אותם אמר התובע בעדותו. בסע' 31 לכתב התביעה נכתב כי "...עוד קודם לכן ולפני אשפוזו ובמהלך ביקורו הקודם של התובע בארץ, הרי שהמנוח הורה לסלאח לפתוח עבורו את המחסנים לשם בחירת 30 הציורים הנ"ל שהובטחו לו". יותר משההבדל בין עדות התובע לעדות צלאח ולכתב התביעה מלמד על לגבי הטענה הנקודתית לגבי סיבוב בחירת התמונות, הוא מהווה דוגמא לקושי בעדותו של התובע.