עמ' 461 ש' 18 – עמ' 462 ש' 9.
"בראש של מנשה, גם קשקש אמר את זה, כסף לא היה חשוב לו, הוא יכל לקבל 30 אלף שקל, לפזר אותם באותו יום, לתת לנזקקים, למכולת הוא היה אוסף חשבונות של... 3000 5000 6000 7000 שקל במכולת השכונתית..."
"...הוא תמיד היה פזרן בכסף..."
בן קדישמן, עמ' 557 ש' 27-24 ועמ' 558, ש' 6.
21. בתקופה מסוימת כנראה היה המנוח זקוק לכספים באופן מוגבר לשם מימון פרידתו מבת זוג (למשל: קובי, עמ' 105 ש' 21-19; ד"ר בורנשטיין, עמ' 395 ש' 27-16; עמ' 397 ש' 11 – עמ' 398 ש' 5).
22. מכל מקום, גם באופן בו התנהל בשגרה עמדו הוצאותיו החודשיות של קדישמן על מאות אלפי ₪. לשיטת התובע דובר בסך של לכל הפחות 200,000 ₪ לחודש (סע' 66 לכתב התביעה; עמ' 77 ש' 29; עמ' 164 ש' 18); מאיה קדישמן העידה כי דובר בממוצע ב-200,000-100,000 ₪ לחודש (עמ' 637 ש' 28-19).
23. התנהלותו הכספית של המנוח הובילה בין השאר לבקשת הלוואות (ר' למשל עמ' 491 ש' 21 – עמ' 492 ש' 8) ולכך שנהג להותיר אחריו חובות. לא פעם היה המנוח בעל חוב גם לגורמים במה שמכונה "השוק האפור". תכופות הביא קדישמן לכך שחובותיו ישולמו לבסוף ע"י מישהו מטעמו או עבורו (ר' למשל לעניין כיסוי חוב ארנונה, עמ' 83 ש' 14-8; עמ' 257 ש' 25-23; ובאופן כללי ר': "...אנשים... שהוכיחו שהם שילמו דברים עבור אבי והיה צריך לתת להם עבודות, אנחנו נתנו,...", מאיה, עמ' 614 ש' 19-18).
24. לית מאן דפליג שחובות ליוו את קדישמן לאורך חייו, ולאחר מכן את יורשיו:
"בן: ...אחרי שהרופאים אמרו לי שהוא כנראה לא יחזיק מעמד... נאלצתי לשאול אותו את הדברים האלו, על חובות, על א... על הבלגן שעומד להגיע, ידעתי שיש חובות, אבל במקרה הזה אני הייתי צריך לדעת, קצת פה קצת שם, הוא הספיק עוד להגיד לי,
השופטת: אז אדוני ידע שיש חובות,
בן: בוודאי
השופטת: למה בוודאי, יסביר לי
בן: כי תמיד היו לאבא שלי חובות, ידענו שיש חוב לאיציק הפרסי, ידעתי שיש חוב לעוד גורמים משוק אפור, ידעתי שיש פיצויים לשלם לעובדים, ידעתי שיש חוב אישי לחבר כזה ואחר...
...
השופטת: אז אני מבינה, אדוני אמר תמיד היו לו חובות, זו היתה מין התנהלות כזאת?
בן: כן"
בן קדישמן, עמ' 557 ש' 22-5.
25. אחת מהדרכים לגיוס כספים לצרכיו הרבים של המנוח הייתה מכירת אמנות בהיקפים משמעותיים למשקיעים. כנגד קבלת סכום בהיקף מוגדר, הייתה התחייבות להעביר כמות מיצירות קדישמן לאדם פלוני או לגלריה אלמונית ("המשקיע"). המשקיע התעתד למכור את היצירות לרוכשים שונים במחירים גבוהים יותר ולהרוויח מהפער שבין מחיר הרכישה למחיר המכירה. לעתים היה המנוח מבקש כי נוסף על תשלום עבור העבודות, "יכוסו" גם העלויות ליצירתן (בדי קנבס, צבעים וכו').