131. באשר למקרים בהם קמה החובה לציין את שמו של היוצר, מבהיר אפורי כי "הזכות לציון השם עשויה לקום (בכפוף להיקף ולמידה הראויים) כאשר נעשית פעולה של העתקה, פרסום ראשון, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשום הציבור או יצירה נגזרת" (אפורי, עמוד 349).
132. ואולם, החובה לציין את שמו של היוצר כפופה למבחן של "היקף ומידה ראויים בנסיבות העניין" המעוגנת בסעיף 46(1) – הן בנוגע לעצם החובה לציון שמו של היוצר, והן בנוגע לדרך שבה הוא מצוין (אפורי, עמוד 351).
133. באשר לאופן פרשנות המונח "ראויים", מציין אפורי כי "ברוב המקרים בית המשפט יאמץ את ההיקף הנהוג כהיקף הראוי. הביטוי 'ראויים' פותח פתח רחב לשיקול דעת שיפוטי רחב יותר... 'ראוי' הוא נורמה משפטית שבית המשפט יכול להגיע אליה גם ללא הוכחה כלשהי מצד התובע. יתר על כן, הביטוי 'ראויים' עשוי לשמש אמצעי להחדרה של שיקולי 'אשם' אל הניתוח המשפטי של העוולה. אם למשל בית המשפט יתרשם כי לנתבע אין כל אינטרס שלא לציין את שם היוצר, או כוונה להפיק רווח על חשבון היוצר, או מוטיבציה שלילית אחרת כלשהי... התנהגות כזו עשויה לתמוך בעמדת הנתבע שלפיה פעל כראוי" (אפורי, עמוד 352).
134. עוד מציין אפורי כי "ההיקף והמידה הראויים יכולים להילמד מהתנהגות הצדדים המסוימים, וכך אם הנתבע ציין את שם היוצר על חלק מהפרסומים של יצירתו, יהיה עליו הנטל להוכיח כי במקרים אחרים (שעליהם הוא נתבע) לא היה חייב לציין את השם". [אפורי, עמוד 353; ראו גם ת"א (שלום ת"א) 52729/06 הלפרין נ' ג.ל. קוטור בע"מ (פורסם בנבו, 16/6/2008)].
135. לדעתו של אפורי, מבחנים נוספים בהם ניתן להסתייע לצורך בחינת ההיקף והמידה הראויים לציון שם היוצר, הם אלה שנקבעו לעניין סבירות הפגיעה בזכות לשלמות היצירה [סעיף 46(2)], כמפורט בסעיף 50(ג) לחוק (אפורי, עמוד 354). כך למשל, "אופי היצירה הוא ודאי שיקול מרכזי... אמנם מידת האמנותיות של יצירה אינה תנאי להגנת זכות יוצרים, אך יש בה כדי לשמש אינדיקציה להיקף ולמידה של ציון שם היוצר. בנוסף, אפשר להבחין בין אמנות לשמה, לבין אמנות המשרתת מטרה מסחרית. אין להשוות, לעניין ציון שם היוצר, תסריטאי של סדרת דרמה לתסריטאי של פרסומת מסחרית" (שם, עמוד 354). שיקול מרכזי נוסף לצורך בחינת ההיקף והמידה הראויים של ציון שמו של היוצר, הוא הנוהג המקובל בענף המסוים (שם). זאת ועוד, "מאזן הנוחות הוא נכון וראוי גם לעניין ציון השם. עשויים להיות מקרים שבהם ציון שמות היוצרים יהיה כרוך בהכבדה רבה על המשתמש ביצירה, אך מנגד לא תהיה בו חשיבות של ממש ליוצרים. ציון כל שמות היוצרים על יצירה עשוי לפגוע ביצירה עצמה או לפגוע בהעברתה בצורה 'טהורה' לעיניו או לאוזניו של הקהל" (שם).