משלא טען הנתבע (וממילא לא הוכיח) כי שינויים מועטים וזניחים אלה מצדיקים את הסרת הקרדיט לתובעת במהדורה השנייה, לא הרים את נטל ההוכחה בעניין זה.
140. לטענת הנתבע בסעיף 15 לתצהירו (נ/1) "אף הסכמתי לספק לתובעת קרדיט ואף הפניה לעמוד האינסטגרם שלה, וכל זה כאקט חברי ומאוד חריג בעולם הפרסום התחרותי, שכן ככל ושם המאייר או הגרפיקאי מוזכר ביצירות השונות, ישנה נטייה 'לגנוב' אותם לסופר, ועל כן ברוב מוחלט של העבודות בהן התקשרתי עם גרפיקאים, שמם לא הוזכר". ברם, הנתבע לא הביא כל ראיה אשר יש בה כדי להוכיח כי במקרים דומים נהוג שלא ליתן קרדיט למעצב ולמאייר. ודוק; בענייננו עסקינן בספר עתיר איורים ועיצוב, אשר הפן העיצובי שבו תופס מקום מרכזי ומהותי ומהווה למעשה חלק אינטגרלי מהספר. לטעמי, במקרים מסוג זה, ראוי ליתן למעצב-מאייר קרדיט.
זאת ועוד, כפי שעולה מראיות הצדדים, לאחר שיחסי התובעת והנתבע עלו על שרטון לפני ולאחר פרסום המהדורה הראשונה, בחר הנתבע לפנות למעצב אחר לצורך עיצוב המהדורה השנייה. יש להניח כי הנתבע לא יהיה מעוניין לעבוד שוב עם התובעת בעתיד הנראה לעין לאור מערכת היחסים העכורה ביניהם. משכך, הרציונל העומד מאחורי אי מתן קרדיט למעצב או למאייר, כפי שטוען הנתבע, דהיינו החשש כי גורמים מתחרים "ייגנבו" את המעצב או את המאייר מאת הסופר – לא מתקיים בענייננו, שהרי לא נראה כי חשש כזה מקנן בליבו של הנתבע בשלב זה.
141. באשר למיקום הספציפי בו יש ליתן את הקרדיט לתובעת במקרה דנן, אני סבורה כי המיקום בו ניתן הקרדיט לתובעת במסגרת המהדורה הראשונה – דהיינו בתחתית העמוד הפנימי הראשון של הספר (היא הכריכה הפנימית) – הוא ראוי ומידתי בנסיבות העניין. ודוק; משעיצבה התובעת את רובם המכריע של עמודי הספר, החל בעמוד הראשון וכלה באחרון, ראוי כי שמה יצוין כבר בראשית הספר, במקום בולט לעין באופן יחסי. מיקום זה הוא גם בעל השפעה מינימלית על עיצובו של הספר, ואינו פוגע ברוחו של הספר או בנוחות הקריאה בו והעברת היצירה לקורא בצורה טהורה. יצוין, כי שמו של הנתבע מופיע על גבי הכריכה החיצונית של הספר, במיקום בולט יותר באופן משמעותי, ומשכך אין גם בציון הקרדיט לתובעת בכריכה הפנימית כדי לגרוע מהקרדיט לנתבע או לדללו.
142. בשולי עניין זה אציין, כי אני ערה לכך שאת כריכתה של המהדורה השנייה ואת תשעת העמודים ששונו בין שתי המהדורות, עיצב מעצב אחר, עמו התקשר הנתבע לאחר שיחסיו עם התובעת עלו על שרטון. אין בקביעתי בדבר זכותה של התובעת לקבלת קרדיט במהדורה השנייה של הספר, באותו מיקום בו ניתן במהדורה הראשונה, כדי לאיין את זכותו המוסרית של אותו מעצב אחר לקבלת קרדיט על חלקו ביצירה. מבלי שאני קובעת מסמרות בעניין זכותו של המעצב האחר (שכן הכרעה בעניין זה אינה נדרשת במסגרת תובענה זו), ייתכן שהיה מקום ליתן קרדיט ולציין את שמו של המעצב האחר במסגרת המהדורה השנייה, תחת שמה של התובעת, תוך ציון מפורש של העמודים המסוימים אותם עיצב, ושל הכריכה החיצונית אותה עיצב.