הזכות לשלמות היצירה – סעיף 46(2)
143. כאמור, השינויים שבוצעו ביצירותיה האמנותיות של התובעת במסגרת הפקת המהדורה השנייה, התמצו בתיקוני הגהה; עיצוב מחדש של הכריכה החיצונית; ועיצוב מחדש של תשעה עמודים מתוך 150 בסך הכל. מרבית השינויים קשורים בהסרתם של תמונות ושל צילומים שאינם מקוריים ולא נוצרו על ידי התובעת. מדובר בשינויים מועטים וזניחים, כאשר רובן המכריע של יצירות התובעת לא שונו בין המהדורות.
זאת ועוד, לא מצאתי כל טענה כי שינויים מועטים אלה, יש בהם כדי לפגוע בכבודה או בשמה של התובעת. ואף אני איני סבורה כי שינויים אלה פוגעים בכבודה או בשמה של התובעת באופן כלשהו.
144. משכך, אני קובעת כי לא נפגעה זכותה של התובעת לשלמות היצירה במסגרת הפקת המהדורה השנייה.
האם הופרה הזכות המוסרית של התובעת במסגרת פרסום היצירות באינסטגרם
145. כאמור, הנתבע פרסם בחשבון האינסטגרם שלו שלושה עמודים מלאים מתוך המהדורה הראשונה (הכוללים איורים ועיצוב של התובעת) המהווים למעשה את יצירותיה של התובעת, וזאת כקידום המהדורה השנייה ומבלי שנתן לה קרדיט כלשהו. מדובר בהעתקה ובהעמדה לרשות הציבור, עליהן חלה החובה לציין את שמו של היוצר מכוח סעיף 46(1) לחוק, בכפוף לדרישה בדבר היקף ומידה ראויים. לטענת התובעת, פרסומי יצירותיה באינסטגרם זכו למאות מחוות ותגובות – בהן הנלמדות גם מצילומי המסך שצירפה התובעת כנספח 15 לתצהירה (ת/2).
146. הנתבע לא טען (וממילא לא הוכיח) כי פרסום התמונות באינסטגרם ללא מתן קרדיט לתובעת הוא מוצדק ואינו פוגע בזכותה המוסרית של התובעת. מקום בו הפרסומים באינסטגרם מהווים למעשה העתקה והעמדה לרשות הציבור של עמודים מלאים מתוך הספר, הדיון שנערך לעיל בנוגע להפרת הזכות המוסרית בעצם פרסום המהדורה השנייה – רלוונטי אף לענייננו. אני קובעת אפוא כי בפרסום יצירותיה של התובעת באינסטגרם מבלי אזכור שמה של התובעת, היה כדי להפר את זכותה המוסרית של התובעת מכוח סעיף 46(1) לחוק.
הפיצוי
המסגרת המשפטית והשיקולים הרלוונטיים בקביעתו
147. משקבעתי כי הופרו הן זכות היוצרים והן הזכות המוסרית של התובעת, במסגרת פרסום המהדורה השנייה של הספר ובמסגרת פרסומי היצירות באינסטגרם, יש לדון עתה בגובה הפיצוי ההולם בנסיבות העניין.
148. סעיף 56 לחוק מסמיך את בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים בלא הוכחת נזק, בקובעו:
"56. (א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת."