מנגד, אני סבורה שהשמטת הקרדיט לתובעת במהדורה השנייה, הגם שהשינויים במהדורה השנייה הנם מינוריים, נעשתה שלא בתום לב, ומתוך כוונה להיפרע מן התובעת בעקבות הסכסוך העסקי ביניהם. קביעה זו מתחדדת לנוכח המחלוקת בנושא הקרדיט שהתגלעה בין הצדדים עוד בנוגע למהדורה הראשונה – אז עמדה התובעת על קבלת קרדיט בכריכה הפנימית של הספר, משמע, הנתבע ידע כי הקרדיט קריטי עבור התובעת.
יש ליתן את הדעת אף לעובדה כי הנתבע ביטל את שתי ההמחאות שמשך לפקודת התובעת, היבט נוסף בהתנהלותו של הנתבע המעיד על חוסר תום לב. גם פרסום יצירותיה של התובעת באינסטגרם, בלא מתן קרדיט לתובעת ובעיתוי המסוים (דהיינו – כקידום המהדורה השנייה ולאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון), משקף לדידי חוסר תום לב.
התנהלות זו של הנתבע, מהווה שיקול משמעותי לחומרא בעניין קביעת גובה הפיצוי לתובעת. ודוק; אחד מעקרונות היסוד של דיני ההגנה על זכויות היוצרים והאפשרות לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק במסגרתם, הוא השיקול ההרתעתי [ראו: ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל (פורסם בנבו, 1992); ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ARRABON –HK-limited (פורסם בנבו, 2008); וראו גם: אפורי, עמוד 451).
מסכת אחת של מעשים או מספר הפרות
155. החוק קובע פיצוי ללא הוכחת נזק לכל הפרה, ובכך מאפשר להכפיל את הפיצוי בהתאם למספר ההפרות. בצד הוראה זו, סעיף קטן (ג) קובע כי יראו מסכת אחת של מעשים כהפרה אחת (ראו: אפורי, עמוד 455). השאלה אלו הפרות ייחשבו כמסכת עובדתית אחת לפי סעיף קטן (ג), ואלו ייחשבו כהפרות נפרדות, נדונה לא פעם, אולם הפסיקה אינה אחידה בעניין זה [ראו למשל: ת.א (מחוזי ירושלים) 3560/09 ראובני נ' מפה, מיפוי והוצאה לאור בע"מ (פורסם בנבו, 2011); ת.א (מחוזי ירושלים) 36461-12-11 ג'. דבליו ג'י. בע"מ נ' בר און שופ בע"מ (פורסם בנבו, 2015); ומנגד ת"א (מחוזי חי') 454/07 פורת נ' פ.ד פסגות סוכנות לביטוח חיים (1997) בע"מ (פורסם בנבו, 14/11/2010); ת"א (שלום ראשל"צ) 2427-09 די.וי.אי הפקות נ' קנד (פורסם בנבו, 26/6/2011)].
156. מקובלת עליי העמדה לפיה "יש לפרש את הביטוי 'מסכת אחת של מעשים' כפשוטו. תכלית ההוראה היא לאפשר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום מוגבל בשל פרשה עובדתית אחת שבין התובע לנתבע" (אפורי, עמוד 455). כמו גם העמדה לפיה "על בתי המשפט יהיה מוטל לאזן בין שיקולים ראייתיים לשיקולי הרתעה, המונחים ביסודן של הוראות הפיצויים ללא הוכחת נזק" (שם, עמוד 456).