לשם הנוחות, להלן אצרף את הפרסום השני כפי שהובא במסגרת סיכומי התובעת:
161. קודם לכן באותו היום, שלח הנתבע לתובעת, בתכתובת פרטית ביניהם (אשר צורפה כנספח 10 לתצהיר התובעת – ת/2), קטע משמעותי יותר מתוך הכתבה, בו צוין כי "ארוסתו לשעבר של [X] הואשמה בתקיפתו" [שם הארוס צוין אך אני בוחרת שלא לחזור עליו במסגרת פסק הדין, כ.ה.]. הנתבע הוסיף וכתב לתובעת אגב כך כי: "את מעכבת לי את העבודה וסוחטת עוד כסף וזמן. בינתיים אני רק מפסיד איתך. עוד תקריות של אלימות נגד גברים ולא פעם ראשונה כפי שאפשר לראות".
האם הפרסומים הם בבחינת לשון הרע
המסגרת הנורמטיבית
162. סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע קובע:
"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944".
"פרסום" מוגדר בסעיף 2 לחוק באופן הבא:
"2. (א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."
163. "לשון הרע" מוגדר בסעיף 1 לחוק כדלקמן:
"1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
164. סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע קובע:
"אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעת מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה".
165. באשר לאופן הבחינה האם פרסום מסוים כולל בחובו לשון הרע, יפים הדברים שנקבעו בע"א (751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבן (פורסם בנבו, 8/2/2012) פסקה 84 מפי כב' המשנה לנשיאה [כתוארו אז] השופט א' ריבלין (להלן: "עניין דיין"):
"כאשר פונה בית המשפט לבדוק האם פרסום מסוים כולל בחובו לשון הרע עליו לבחון את הפרסום בכללותו. משמעות הפרסום נבחנת לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם, אלא גם אל מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 300 (1977) (להלן: עניין ע"א חברת החשמל); ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ, פ"ד נה(5) 865, 876-874 (2001) ראו גם: Damon v. Moore, 520 F.3d 98 105-06 (1st Cir. 2008)).