173. אם כן, הגנת אמת הפרסום דורשת הוכחה של שני יסודות מצטברים: הפרסום המהווה לשון הרע היה אמת; וישנו עניין ציבורי בנוגע לאותו פרסום. באשר לנטל הוכחתם של יסודות הגנת אמת הפרסום, "כאשר הוכח פרסומה של לשון הרע – עובר הנטל לנתבע להוכיח את אמיתות הפרסום" (עניין דיין, פסקה 90).
174. בעניין דיין הובהר כי "עניין ציבורי הוא 'עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו – אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו' (עניין אפל, עמוד 621; ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808, 826 (1994); רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26, 57-56 (1998)). "עניין ציבורי" לא קיים רק בפרסום המזהיר את הציבור מפני סכנה חמורה לחייו או לבריאותו. "עניין ציבורי" הוא מושג רחב יותר, המתייחס גם לחשיבות שבדיון הציבורי בנושא חברתי או פוליטי (ראו גנאים, קרמניצר ושנור, עמוד 189-188). 'ככל שהפרטים נוגעים ומשפיעים יותר על אנשים אחרים, כך קטנה הזכות למנוע את הפרסום' (שנהר, עמוד 228-227)..." (שם, פסקה 101).
אמת הפרסום – מן הכלל אל הפרט
175. באשר ליסוד הראשון – הפרסום היה אמת – הנתבע טוען כי הפרסום השני הוא "אמת לאמיתה", אולם אינו מבהיר, וממילא אף לא מוכיח, איזה מחלקיו של פרסום זה הוא אמת. האם המקטע מתוך הכתבה; האם האמירה כי "גם אני נפלתי קורבן" תוך תיוג התובעת; או שמא הקישור שנעשה הלכה למעשה בסטורי, בין המקטע מתוך הכתבה לבין הכיתוב כי גם הנתבע נפל קורבן, תוך תיוג התובעת.
ודוק; הקישור שעושה הנתבע בפרסום השני בין מקטע הכתבה הנוגעת לתקיפה כביכול של התובעת את ארוסה לשעבר, לבין מערכת היחסים של הנתבע והתובעת, תוך שהוא מציין כי "גם אני נפלתי קורבן" ומתייג את התובעת, הוא זה המעלה את הפרסום השני לכדי לשון הרע על אודות התובעת. ואולם, מן הראיות שהובאו בפניי לא מצאתי כל ראייה בדבר התנהגות אלימה או תוקפנית של התובעת כלפי הנתבע, או התנהגות כלשהי הקשורה או דומה להתנהגות המתוארת בכתבה, ומשכך אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי הפרסום השני היה אמת.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבע, במשתמע, מייחס למעשה לתובעת בפרסום השני, ביצוע של עבירה פלילית כלפיו. ייחוס כזה מטיל על הנתבע נטל כבד יותר מהנטל הקבוע במשפטים אזרחיים רגילים. כפי שנקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986): "הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים". כאמור, הנתבע לא הביא כל ראיה אשר יש בה כדי להוכיח כי הפרסום השני הוא אמת, וכפועל יוצא לא הרים את נטל ההוכחה המוגבר המוטל עליו.