בהמשך לפגישה שקיימה עם הנתבע, שלחה התובעת מייל ביום 9.5.12 אל עו"ד קדם. במייל כתבה התובעת כך:
"החנות באטצי, אני אמורה לבדוק איך ניתן בכל זאת שהחנות תישאר אצלי. בכל מקרה הסכמנו שבמקרה של סיום התקשרות מכל סיבה, ירון יעביר לי את החנות. אם לא ניתן להעביר את החנות צריך לחשוב על אופציה נוספת. הוא יתוגמל על כך- צריך לחשוב באיזה אחוזים" (ההדגשה אינה במקור, נספח 18 לתצהיר התובעת).
סיום ההתקשרות בין הצדדים
37. ביום 6.2.13 שלחה התובעת באמצעות בא-כוחה, את המכתב המודיע על סיום ההתקשרות בין הצדדים. לא היה בידיה להסביר מדוע שקטה על שמריה במשך כשמונה חודשים, על אף שלדבריה לא הסכימה עם הצהרתו של הנתבע בטיוטת הסכם ההפצה, לפיה הוא סבור כי יש לו בעלות בחנות.
לתובעת ניתנה הזדמנות להסביר את אופן פעולתה בהקשר זה:
כב' השופטת: את מרבה בהסברים, אבל אני שואלת אותך שאלה פשוטה. מה קרה אחרי זה? את לא מסכימה. הוא כותב את מה שהוא כותב, מה קרה? המשכתם לעבוד ביחד? נפרדתם?
ת: תראי העסק עבד. המשכנו לעבוד ביחד. אני בעצם הייתי בסוג של המתנה. אני מבחינתי דבר לא השתנה בתפיסה שלי לאורך כל התקופה. אבל אצל ירון משהו השתנה. הוא לא בא אלי בצורה ישירה" (עמ' 35, שו' 22- עמ' 36, שו' 1).
בהמשך, השיבה לשאלות בית המשפט, כי הנתבע "חזר בו" מההצהרה, לפיה החנות שייכת לו (עמ' 39, שו' 6). כאשר התבקשה להסביר טענה זו, שכלל לא נזכרה בתצהירה, השיבה: "זה ממש לא משנה. כי עובדה שבסוף נפרדנו" (עמ' 39, שו' 14).
38. התנהלותה של התובעת, לאחר סדרת ההתכתבויות בעניין הקמת חברה משותפת, מלמדת שדעתה אולי הייתה לא נוחה מהצהרותיו של הנתבע ביחס לבעלות בחנות, אולם התובעת היתה מודעת היטב לעובדה שהנתבע רואה עצמו כבעלים של החנות ולא הלינה על כך. התובעת המשיכה בהתנהלות העסקית הרגילה עם הנתבע, במשך כשמונה חודשים לאחר מכן, עד להודעתה מיום 6.2.13, כי היא מבקשת לסיים את הסכם מתן השירותים עם הנתבע.
לקט של יצירות כמושא לזכות יוצרים
39. ב"כ הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם לשאלה - האם החנות היא בגדר "יצירה" לפי חוק זכות יוצרים ובאילו תנאים עליה לעמוד.
ב"כ התובעת טען כי יש לקבל את טענתה, כי הוסכם בין הצדדים שהבעלות בחנות תועבר לתובעת.
ב"כ הנתבע "צלל" בסיכומיו הישר אל תוך הוראות חוק זכות יוצרים וטען, כי על פי הוראת סעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, הקובע כי: "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב", והדגיש כי בפועל לא נחתם הסכם העברה בין הנתבעלבין התובעת. לגרסתו, בהיעדר מסמך בכתב או הסכמה של הנתבע להעביר את הזכויות בחנות לתובעת - נשמטת הקרקע תחת טענתה של התובעת, לפיה היא בעלת החנות.