33. בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד הנתבע, כי למעט שני מוצרים (נספח כ"ב לתצהירו), כל המוצרים שנמכרו באתר היו תכשיטיה של התובעת (עמ' 171, שו' 3-6). התובעת אישרה, כי הייתה מודעת לכך שבחנות נמכרו מוצרים בודדים של מעצבי תכשיטים אחרים (סעיף 25 לתצהירה).
34. משלל העדויות עולה, כי בתקופת ההתקשרות בין הצדדים, היו היחסים בין התובעת לנתבע טובים ושיתוף הפעולה ביניהם היה פורה והניב רווחים נאים. התובעת נהנתה מכישוריו של הנתבע כאיש מכירות ושיווק, שניהל עבורה את החנות, ואילו הנתבע קצר את פירות מכירת תכשיטיה של התובעת.
סיכום ביניים
מן העדויות עולה, כי הצדדים לא הסכימו ביניהם שהבעלות בחנות תהיה שייכת לתובעת, ואף לא פעלו כך במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם. החנות הוקמה על ידי הנתבע והפעילות בפועל נעשתה על ידו. גם התכנים שנשתלו בה הוצבו על ידי הנתבע ומוקמו בה על פי שיקול דעתו. הנתבע ניהל את שירות הלקוחות של החנות, והתשלום עבור התכשיטים הועבר לחשבון ה-PayPal שלו. התובעת לא החזיקה בסיסמה לחנות ולמעשה לא הייתה לה שום יכולת להשפיע על התכנים שיועלו אליה. התובעת אף אישרה כי בחנות הוצעו למכירה מספר מצומצם של תכשיטים של מעצבים אחרים.
המו"מ שהתקיים בין הצדדים בשנת 2012 להקמת חברה משותפת
35. מערכת היחסים הפורייה בין הצדדים הביאה אותם בשנת 2012 לפתוח במשא ומתן להקמת חברה משותפת. ביום 2.5.12 הועברה לעיונה של התובעת טיוטה של "הסכם הפצה מוצרי נטע בחנות/יות קונספט ייעודיות" (להלן: "טיוטת הסכם ההפצה"), שניסח הנתבע, שם נאמר כך:
"ירון רשאי להפיץ את מוצרי נטע בחו"ל באמצעות חנויות וירטואליות.
החנויות הוירטואליות על כל תכניהם הם בבעלות ירון צזנה. לרבות אתרי תוכן, אתרי מכירה ורשתות חברתיות המסייעים בקידום ושיווק המוצרים.
כל ההוצאות הכספיות הנגזרות משיווק ומכירה של מוצרי נטע חלות על ירון.
...
בחנויות המיועדות למוצרי נטע, ירון מחוייב למכור ולפרסם את מוצריה של נטע בלבד או לחלופין באישורה של נטע.
ירון רשאי להשתמש בשמה של נטע לצורכי ניהול, שיווק וקידום האתר".
36. התובעת השיבה ביום 3.5.12 לנתבע ולעורך דינם המשותף, עו"ד יריב קדם, ובהתייחס לאתר Etsy כתבה כך: "אתרים כמו האטצי: מה ההגדרה המשפטית של מה שירון עושה? צריך להיות ברור שזה משהו שירון לא יכול למכור ושבמידה שניפרד תהיה לי אפשרות להמשיך את הפעילות הזו" (נספח 17 לתצהיר התובעת).