ת: כל התצהיר שלנו מנסה להוכיח את זה. לגבי הסיסמא אני אבדוק את זה" (עמ' 31, שו' 4-15).
באשר לאופן שבו נעשתה הסליקה, העידה התובעת, כי התשלום של הקונים הועבר לחשבון ה-PayPal של הנתבע. כאשר נשאלה התובעת אם הסכימה לכך, השיבה: "אני בטעות הסכמתי" (עמ' 23, שו' 10-12) וטענה כי לא היה לה "מושג ירוק" לגבי הכספים שנכנסו לחשבון זה (עמ' 23, שו' 15-17).
31. התובעת העידה, כי עלות התכשיטים נקבעה לפי מחירון סיטונאי, בהתאם למחירון שהועבר אל הנתבע. בתצהירה נאמר, כי: "חיוב הנתבע במחירים סיטונאיים משמעה כי הנתבע זכה לתנאים מפליגים ביותר, החורגים מהתנאים המקובלים. שכן, מחירים סיטונאיים אלו אפשרו לנתבע להפיק רווח מובטח של כ-45% לפני הוצאות השילוח ועמלות... וכ-35% לאחר תשלום כל ההוצאות" (ס' 30 לתצהיר).
התובעת טענה, כי הסכימה לאותם "תנאים מפליגים", לאור הסכמתם המפורשת, כי כל הזכויות בחנות תהיינה שלה (ס' 37 לתצהיר), אולם אישרה, כי אין לכך כל תיעוד, שכן כאמור, ההסכמות בין הצדדים לא הועלו עלי כתב. בעדותה ניסתה התובעת להשלים את החסר וטענה, כי כל העובדות שהועסקו על ידה יכולות להעיד על כך שהנתבע התחייב בפניה בעל פה, כי אם תסתיים ההתקשרות ביניהם, הוא יעביר אליה את השליטה בחנות (עמ' 32, שו' 1). בהמשך העידה התובעת, כי היא אינה חושבת "בצורה של משפטן.. אבל זו הייתה רוח הדברים" (עמ' 32, שו' 20-24). ולאחר מכן העידה: "היה ברור שהחנות שלי והוא מנהל אותה חד משמעית" (עמ' 33, שו' 16).
32. לעומתה טען הנתבע בעדותו בבית המשפט, כי כל תפקידה של התובעת בשיתוף הפעולה בין הצדדים התמצה בהכנת התכשיטים, בהתאם להזמנות שהעביר אליה. כמו כן, במידת הצורך, ביצעה התובעת תיקונים בתכשיטים שנמכרו. לעיון בית המשפט הוצג ת/20- סדרת התכתבויות בין הצדדים, המלמדת על כך שהנתבע נהג לפנות אל התובעת לאחר שהתקבלו בקשות מלקוחות בנוגע לתכשיטים אותם הם מבקשים לרכוש. כך למשל, במייל ששלח הנתבע ביום 5.5.11 אל התובעת נכתב: "היי נטע, כמה תוספת יש לדרוש מלקוח שרוצה שרשרת 56 ס"מ במקום 50 ס"מ?"
הנתבע העיד, כי התובעת העבירה אליו מחירון סיטונאי, לפיו הוא קבע את מחירי התכשיטים בחנות (עמ' 226, שו' 10-11). בהמשך עדותו, שהתאפיינה בחוסר קוהרנטיות, טען הנתבע, כי "בגדול" הוא קבע את מחירי התכשיטים, אבל הדברים תואמו עם התובעת תמיד משום שהיחסים ביניהם היו "הוגנים וטובים" (עמ' 226, שו' 14-17).