50. הקביעה לעיל לפיה "המעסיק מביא עימו לנקודת המפגש את ההון המושקע במפעל, את היוזמה, את הארגון, את כלי העבודה, את הידע המסחרי והעיסקי", אינה חד משמעית כיום. בעבר, קל היה להגדיר את נכסי המעסיק: בשוק העבודה החקלאי והתעשייתי המסורתי, ההפרדה בין נכסי המעסיק לנכסי העובד, ככלל, ברורה ומובנת. מקום העבודה הוא מוגדר ובו מצוי הציוד אשר נדרש לביצוע העבודה. כל אלו שייכים באופן מובהק למעסיק. בעבודה המשרדית נראה כי הדברים דומים בעיקרם – הציוד הנדרש לעבודה נרכש על ידי המעסיק ומצוי במשרד, שהוא מנכסי המעסיק. הקִדמה הביאה עמה שינוי בגבולות ברורים אלו, לעיתים עד כדי חוסר בהירות. רכב, מחשב נייד וטלפון נייד, שנרכשו מכספיו של העובד, אך משמשים אותו לצורך ביצוע העבודה - חרף כך שמדובר ב"כלי עבודה" מובהקים, אין חולק שהם רכושו של העובד ולא של המעסיק[1] . ההכרעה הופכת מורכבת עוד יותר כאשר יש לבחון מי הוא הבעלים
--- סוף עמוד 15 ---
בתכנים המצויים במחשבו האישי של העובד או בטלפון הנייד שלו ונראה כי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולאופיו ומהותו של הנכס הנדון.
לא זאת בלבד שעובד משתמש ברכושו הפרטי לצורך ביצוע העבודה, אלא שפעמים רבות העבודה עצמה מתבצעת מביתו של העובד ולמעשה – מכל מקום ולאו דווקא ממשרדיו של המעסיק (על עבודה מהבית, ראו: ע"ע (ארצי) 300021/98 טריינין - חריש; [פורסם בנבו] (3.7.2002); מיכאל אטלן "העבודה מן הבית במשפט העבודה" ספר מנחם גולדברג (2001) 89). שינויים אלו טשטשו אף הם את הגבולות המוכרים בין קניין המעסיק לקניין העובד, כאשר ברי שהמונח קניין אינו מתייחס רק לציוד פיזי, אלא גם ואולי בעיקר לצורך זה – לרעיונות, יצירות, מאגרי מידע וכיו"ב.
51. היקפה של זכות הקניין של המעסיק ואף עצם קיומה לא קיבלו ביטוי מפורש בחוק (למעט, כאמור בסעיף 49 לעיל, כנובעת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). יחד עם זאת, מספר הוראות חוק התמודדו במישרין עם סוגיית היחס בין נכסי העובד לנכסי המעסיק, ביחס לקניין רוחני. כך: סע' 34 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, סע' 132(א) לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, סע' 11 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, תשמ"ד-1984; סע' 46 לחוק זכות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג-1973 ולאחרונה: סע' 12 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017. המשותף לכל ההוראות האמורות, הוא שנקבעה בהן ברירת מחדל לפיה יצירה, מן הסוגים המפורטים בחקיקה, של עובד שנעשתה תוך כדי עבודתו, שייכת למעסיקו. יחד עם זאת, ניתן לראות אבחנות מסוימות בין הוראות חוק שונות אלו. כך, חוק זכות יוצרים עוסק ביצירה שנוצרה על ידי עובד "לצורך עבודתו ובמהלכה"; חוק זכויות מבצעים ומשדרים, כמו גם חוק זכות מטפחים של זני צמחים, מתייחסים לביצוע/זן שנעשו על ידי העובד, תוך כדי השירות ועקב השירות אצל המעסיק ואילו חוק העיצובים קובע כי המעסיק יהיה הבעלים של עיצוב שעוצב בידי העובד ככל שהעיצוב בוצע "לצורך ביצוע תפקידו או תוך שימוש של ממש במשאביו של המעסיק".