170. הגם שלא הוצגו בפנינו המסמכים שתיעדו את רוחב החריצה, הוצגו בפנינו צילומים של החריצות.
אין באפשרותנו על סמך הצילומים לקבוע אם רוחב החריצה הוא 6 מ"מ או 8 מ"מ או שחלילה החריצה חורגת מעבר לכך, אך ניתן להתרשם מהתמונות שאלו סדרי הגודל של רוחב החריצות, וככל שקיימת סטייה היא של מילימטרים בודדים בלבד.
ככל והחריגה מרוחב החריצה תביא להשפעה על צורתה של החתימה האלקטרו-מגנטית, באופן שתתקבל חתימה שונה בין הלולאות, הרי שהדבר יביא לפסילת המדידה שבוצעה. אך ככל שהאלגוריתם יאשר את החתימות ויספק תוצאת מדידה, הרי שהשפעת החריגה ברוחב החריץ על תוצאת המדידה, כשענייננו בסטייה של מילימטרים בודדים היא זניחה. (דוגמה מספרית בנוגע להשפעת הסטייה על תוצאת המדידה תוצג בהמשך, בפרק הדן במרחק בין הלולאות).
.
171. כאמור, על פי נהלי יצרן כמפורט לעיל, מידת הסטייה המותרת במרחק הנמדד בין הלולאות תלויה ברוחב החריצה.
על כן, וכל עוד אין נתון מדויק של רוחב החריצה בכל עמדה, אנו בדעה כי יש לפעול על פי הסטנדרט המחמיר, ולהתיר סטייה שלא תעלה על 0.3% במרחק בין הלולאות.
המרחקים בין כבלי ההום-רן
172. לדברי כהן, כבלי ה"הום-רן" צריכים להיות מלופפים לפחות 17 פעמים בכל מטר. לדבריו, אם לא בוצעו 17 ליפופים "היחידה תהיה מסוגלת למדוד פחות רכבים שעוברים, עד כדי לא למדוד בכלל" (עמ' 89 ש' 15-17). "המטרה של הליפופים זה ליצור את השדה המגנטי בצורה איכותית יותר" (עמ' 97 ש' 13-14). לדבריו, בתיקי השטח יש צילום של הליפופים ויש התייחסות בכתב שבוצעו 17 ליפופים, אך אין תיעוד מצולם שממנו ניתן ללמוד שביחידה של מטר יש 17 ליפופים (עמ' 91 ש' 20-21).
173. ב"הוראות ההתקנה" (ת/10, נספח 6, פסקה 3.3, עמ' 6 ואיור בעמ' 5) צוין שבין כבלי ההום-רן צריך להיות רווח שלא יפחת מ- 50 ס"מ. (ראו גם ת/10, נספח 7, נוהל: VI-25-06-ISR VERIFICATION OF A GTC INSTALLATION ON SITE, בעמ' 12). ראו גם עדותו של מר כהן בעניין זה (עמ' 92 ש' 7).
--- סוף עמוד 57 ---
לדברי מר כהן, בתחילת הדרך לא הייתה הגדרה מהו המרחק שצריך להיות בין כבלי ההום-רן, ובאחת העמדות הם נתקלו במצב שכבלי ההום-רן היו קרובים מדי אחד לשני, "סביב ה- 20 ס"מ וזה יצר מצבים שהעמדה בעצם לא יכולה היתה לבצע מדידות" (עמ' 92 ש' 10-11).
IMG20221113233756
לאחר שהדבר נבדק "נולדה התובנה שכן חייבים להיות מרחקים כדי למנוע הפרעה בין כבל אחד לכבל השני" (עמ' 92 ש' 12).