30. פאי לא הגישה בקשת רשות ערעור על דחיית בקשתה להורות לורסו שלא לקדם את הליכי הבוררות ואף לא פעלה להגיש בקשה מתאימה לעיכוב הליכי הבוררות הזרה ואין לי אלא לשוב ולהפנות להחלטת כב' השופט בכר שקבע בהקשר זה כי :"...טענות פאי כי אין מדובר בצו חוסם אלא בצו מניעה זמני היו אולי יכולות להישמע ככל שבפני בית המשפט היה הליך עיקרי הנוגע לבוררות גופה... ברם, בענייננו, בית משפט זה אינו דן בהסכם הבוררות, סמכות הבורר וכיו"ב, ופאי עצמה קשרה את בקשתה לבקשת עיכוב ההליכים מטעם ורסו ולא לכל הליך אחר."
31. גם בהסתמכות על ההחלטה ברע"א 1895/21 אין כדי להועיל לפאי בטענתה. אמנם בקשת רשות הערעור על ההחלטה לצרף את פאי כנתבעת נוספת בתביעת ורסו - אופטיקנה נדחתה תוך שנקבע כי "...אי צירופה של PAI להליך במסגרתו מתבקש צו המניעה היה מאפשר ל-Verso, אלמלא איחוד התיקים, לנקוט בטקטיקה של "הפרד ומשול"- להתדיין באותו עניין עצמו (זכותה של Verso למנוע את ההתקשרות בין עומר אדם לבין אופטיקנה) במקביל בשני הליכים שונים ונגד שני צדדים שונים: בהליך הבוררות הזר נגד PAI בלבד, ובהליך דנן נגד אופטיקנה בלבד. לכך לא ניתן להסכים...".
עם זאת, כב' השופט ע' גרוסקופף הבהיר בפתח הדברים כי "צירוף PAI להליך דנן איננו מונע דיון בבקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך הבוררות הזר, והיא אכן ממשיכה להתברר לפני בית המשפט קמא..."(פסקה 6 בהחלטה) - ואכן ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים שבמסגרתה נקבע כי אין צו המונע מורסו לקדם את הליכי הבוררות, ניתנה בשלב מאוחר יותר. פאי לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה האמורה ואף לא ראתה להגיש בקשה מתאימה לערכאה המוסמכת לעיכוב הליכי הבוררות.
32. משהובהר כי בהחלטות ביניים אין כדי לקבוע מסמרות או להקים מעשה בית דין, אין רבותא בטענות פאי לגבי החלטות שניתנו בבקשת ורסו להארכת המועד להגשת כתב הגנה בתביעת פאי (נספחים 7-6 להתנגדות), ולא ראיתי צורך להרחיב בדברים.
33. סיכומם של דברים, מעבר לכך שבהחלטות הביניים שעליהן מבוססים טעמי ההתנגדות, אין כדי לקבוע מסמרות או להקים מעשה בית דין הרי שנוכח העובדה שבהחלטה בבקשה לעיכוב הליכים נקבע במפורש כי "אין צו המונע מורסו לקדם את הליך הבוררות" - דין הטענה שלפיה ניהול הליכי הבוררות והבקשה לאישור פסק הבוררות סותרים החלטות חלוטות של בתי המשפט בישראל או מהווים ניצול לרעה של הליכי משפט - להידחות.