22. אין צריך לומר כי ככלל, ולמעט מקרים יוצאי דופן, ערכאת הערעור לא תידרש לטענות המועלות לפניה לראשונה. זאת בשל העובדה שאין אפשרות לבררן כהלכה בלא תשתית ראייתית ובשל הפגיעה ביכולתו של הצד השני להתמודד עם טענות שלא הועלו בשלב המתאים (ע"א 2962/13 חברת רהיטי פורת בע"מ נ' מסיקה, פסקה 5 [פורסם בנבו] (5.10.2014); ע"א 4745/20 עראר נ' עו"ד מיכאל מרדכי – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 6 [פורסם בנבו] (26.7.2022); ע"א 7798/17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נ' גני באר שבע בע"מ, פסקה 26 [פורסם בנבו] (18.4.2019)). בענייננו, הטענות שהועלו לראשונה בערעור אינן טענות של מה בכך. מדובר בטענות שאינן פשוטות כלל ועיקר המצריכות בירור, הן עובדתי והן משפטי, אשר אין מקום לערכו במסגרת הערעור שלפנינו. ממילא, גם אין מקום להיעתר לבקשת המערער לצירוף ראיות חדשות לערעורו, אשר נועדה להוכיח את טענתו לפיה יש להכיר במשיבה כגוף דו-מהותי.
ומכאן לטענות שכן עמדו במוקד ההליך בבית המשפט המחוזי ובהן, ובהן בלבד, יתמקד הדיון בערעור זה.
תנאי השימוש והפרתם
23. הטענה העיקרית עליה התבססה תביעתו של המערער הייתה כי חסימת חשבונו על ידי המשיבה מהווה הפרה יסודית של החוזה עמו, היינו את תנאי השימוש. נקודת המוצא של המערער בתביעתו הייתה אפוא כי תנאי השימוש תקפים ומחייבים, אולם הוא סבר כי המשיבה פעלה בניגוד להוראותיהם בעוד שהוא עצמו מילא אחריהם ככתבם וכלשונם. וכפי שהדברים צוינו על ידו בכתב התביעה:
"ביום 23.04.2018, ללא כל הודעה מראש, נודע לתובע כי נחסמת גישתו מרשת פייסבוק של הנתבעת. חסימה זו בוצעה ללא כל התראה מראש, ללא שהתובע יודע מהו הפרסום בגינו נחסם, ללא שהתובע יודע מה היו השיקולים לחסום אותו, מי התלונן על אודותיו, ואיך התנהל הדיון נגדו. בפועל, היתה זו הפרה יסודית של החוזה מצד הנתבעת..." (שם, פסקה 8).
ובהמשך:
"התובע לא הפר את ההסכם עם הנתבעת... ואולם, מרגע שהנתבעת הפרה את ההסכם פקעו זכויותיה. לכן, התובע טוען כי על הנתבעת להשיב לו פיצוי בגין המפורט בכתב תביעה זה" (שם, פסקה 12).
דברים דומים צוינו על ידי המערער בסיכומיו אשר הוגשו בתום ההליך בבית המשפט המחוזי. וכפי שהובעו הדברים על ידו:
"המסקנה המתבקשת היחידה היא כי הנתבעת סיימה את ההסכם עם התובע שלא כדין: היא לא סיפקה לו התראה כדרוש, היא לא נתנה לו הזדמנות ראויה לתקן את דרכיו אם תפסה כי יש הפרה, ובהתחשב בכך שהנתבעת היא זו שקובעת את הכללים, הנתבעת כלל לא עמדה בחובות תום הלב" (המבוא לסיכומים).